רואה חשבון

קבענו פגישה לשתיים וחצי והגעתי קצת מוקדם אז התיישבתי עם כוס קפה שחור ופיד חדשות הולוגרפי שרץ במוח. אני עדיין זוכר כשרק יצאו עם השטיק הזה. קראו לזה בריין קאסט, יעני שידור מוח. או שזה היה השם של החברה שיצאה עם הטכנולוגיה. היום יש לזה את אחד מהשמות המפונפנים החדשים האלה שהם בעצם מין מטאפורה לירית כזו - "כרפרוף כנפי פרפר". כנראה אמור להביע עד כמה שזה עדין ופלאי או משהו. אבל זה לא מרגיש כל כך עדין כשזה משדר לך תמונות של הפיגוע בזורן סנטרל ישירות לזרם התודעה. 

האנטי-משוונים האלה... אני לא יודע איך להתייחס אליהם. מצד אחד אני קצת מסכים למה שהם אומרים. מצד שני כוסאומו של אימא שלהם על איך שהם אומרים את זה. כאילו כן, גם אני לא אוהב להיכנס לרואה חשבון שלי פעם בשנה ולשלם את המיסי נפש שלי. אבל אני לא הולך לפוצץ למישהו אחר את הפרצוף או את הרגליים בגלל זה, אה? זה כמו לנסות לשנות את הזרם של הנהר על ידי זה שתהרוג כמה אנשים ששוחים בו. עושה ממך בו זמנית בן זונה ואידיוט. 

אז הדלת נפתחת ויוצאת ממנו אישה צעירה חיוורת עם רגליים רועדות ופנים אפורות. הסגמוטו איצ'יבן שלה תומך בה עם מבע מודאג על הפנים הסינטטיות שלו. לקחו ממנה הרבה השנה. מעניין מה קרה. אולי היא התאהבה או משהו, וזה הלך ממש טוב. לפעמים כשמיישרים אותך זה יכול להיות טראומטי. 

אבל לי הייתה שנה חלשה. לא הייתי מודאג כל כך. 

אני נכנס למשרד, ואיציק מעיף אלי מבט בחיוך קורן. יש לו שיער ג'ינג'י מתולתל ועיניים ירוקות. והוא מציע לי כוס קפה ועובר על הדוחות שלי. אני מחייך אליו בחזרה עד שהוא מתחיל לדבר, והחיוך שלי נעלם. תראה מוטי, הוא אומר לי, אני מבין שציפית אולי לקבל החזר בגלל אישתך והילד. ואני באמת מאוד מצטער אחי, לשמוע. שלא תדע עוד צער. אבל לפי הדוח הרבע שנתי האחרון שלך, אתה מאוד צמחת מזה. התמודדות עם טראומה. אומץ, בגרות, נחישות, צלילות. כולן תכונות חדשות לגמרי. ויש פה את המדיטציה הזה שהתחלת לתרגל... אפילו איזה אושר שכרגע הוא עוד קטן, נכון.. אבל זה סעיף שמקפיץ לך את האחוזים. ההוויה שלך צמחה גבר, בצורה לא פרופורציונלית לשיעורי הצמיחה הפלנטריים שנמצאים כרגע דווקא במגמה יורדת... 

הלב שלי התחיל לדפוק בחזה וירד לתחתונים. 

...חבל שלא נכנסת אלי לייעוץ איך שזה קרה. פעם הבאה תזכור לעשות את זה. אני הייתי אומר לך להישאר בסטטוס קורבני לפחות עד נובמבר. ככה היית יכול לגנוב את החודשיים האחרונים של השנה בשביל להתאושש בצורה מתונה יותר ובמרץ היית מקבל החזר שהיה שם אותך בחזרה על הרגליים. בוא אחי, תתחבר לשקע. רוצה איזה כוס קפה בינתיים? 

סוציואינטרנליזם. ככה קוראים לזה. פעם הייתי בעד. אני וגליה עברנו לכאן בשביל לחיות במקום שוויוני שלא ידרכו עלינו יותר. אבל בהדרגה גילינו שהפרמטר הכי חשוב בכל רעיון הוא מי מיישם וכמה בחוכמה. הרמה האנושית היא שקובעת, לא השיטה. ובשביל שמשהו כזה יעבוד, צריך וואחד רמה. 

לא נכנסתי מודאג, אבל המשרד של איציק הוא בשכונה לא טובה, ואני באתי חמוש. קמתי עכשיו וכיוונתי אליו את השורף עצבים שלי. החיוך שלו לא השתנה, אולי העיניים נעשו קצת עצובות יותר. צא מאחורה הוא אמר לי, ואל תגיד לאף אחד שום דבר. יש לי חבר אחד שקוראים לו צור. צור וייסמן... הוא אחד מהאנטי. תיקח את המספר שלו ודבר איתו. הוא יכול להוציא אותך. לא, אל תוריד את הנשק, אני צריך להיות מסוגל להגיד שכיוונת עלי במשך כל הזמן ולא הייתה לי אפשרות לעצור אותך. ברגע שאתה יכול תעבור ל-5 או ל-18. אין להם הסכם הסגרה. ונחמד שם בקיץ. 

לקחתי את המספר של צור וייסמן, אמרתי יפה תודה ועפתי משם. מאחורי, דרך החלון יכולתי לראות את איציק מתיישב, עדיין עם החיוך הג'ינג'י שלו על הפנים, ופותח את הדלת ללקוח הבא.