אני עוד אדע
לא יכולתי לסבול את המשפט
שנאמר בכוונה לנחם ומתוך מבוכה:
שלא תדעו עוד צער.
כי כשהייתי בעומק יגוני,
מוכת הלם, כאב ששרט בנפשי,
היה לי ברור ומובן
שמי שמבקש לחיות, מתחייב לדעת צער.
מי שמבקש לחיות, ישוב להיפרד מיקיריו.
אבל רק כשהזמן חלף הבנתי
שיש סיבה נוספת לצרימתה
של האמרה השגורה הזו.
זה קרה כשהעזתי לייצר רגע ראשון
של אושר בלעדיו,
וכל מה שרציתי לעשות היה
לספר לו.
אז הבנתי, שלשארית חיי
אני אדע צער בכל רגע של אושר
הדף נקרא 61 פעמים
אין תגובות
הבו לי דף באקראי
בצע לוגין על-מנת להגיב
כאן