סרטים עם מאיר

יש לנו קשר משלנו, מתוק מאד, בנפרד מהעולם, שיר משלנו, איטלקי ומרגש, ותשוקה עסיסית, שזורמת ביננו כמו חשמל צבעוני בכל פעם שאנו נפגשים.

***

אנחנו חברים הכי טובים בלב עמוק, למרות שאנו מהלכים בנתיבי חיים מקבילים. אני עכבר עיר בזוגיות ארוכת שנים, שסגורה כמעט לחלוטין לעולם שבחוץ, ומאיר, שעלה מקוסטה ריקה לבדו לפני כעשור, זורח בבדידות של ג'נטלמן קאריבי שחי באמת הנשגבת של ישותו הייחודית. כשאנו נפגשים סוף סוף, מתחברים, הרגעים שלנו אינטימיים מאד, מתוקים מאד, והמשיכה מעססת את שנינו אל הטוב ביותר שנפשותינו המשתוקקות יכולות לתת.

***

הכרנו באפליקציית היכרויות של דובים, אבל שנינו מה זה לא. מאיר קצת מלא אמנם, אבל חתיך עם גוף חלק, עור שחום ועיניים שחורות משחור. אני גבוה, שרירי אך מרופד, ורוד ומגולח ראש, וגופי מעוטר בקעקועים. מהרגע הראשון שהתחלנו לשוחח, גורלותינו התמזגו.

אני תוהה, הלוק הלטיני האקזוטי, כמו בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק בסמארט טי וי, זה מה שמושך אותי אל מאיר? אולי אני מרגיש חיבור רוחני עמוק אל הגבר הזר הזה, המסתורי, בגלל הרגישות הקוסמית שלו? מה גורם לנו להרגיש קרובים כל כך, בלב ליבם הבודד של החיים הסוערים, במטרופולין התל אביבי המפעפע?

***

"היה לי עצוב מאד באזכרה של אבא." אני מעביר למאיר את הג'וינט.

"כן. גם אני מדוכא עד עפר ביום השנה של אבא שלי. מאז שהוא מת לא ברור לי, באיזה סרט אני חי ומדוע הכול קורה. חייתי בכמה יבשות, אני יודע חמש שפות, אבל על מה החיים האלה?"

אנחנו יושבים באוזן בר על הרחוב בפינת קינג ג'ורג', שדרות בן ציון ובוגרשוב, מול הסנטר. אוטובוסים, מוניות, הולכי רגל מכל הכיוונים, שעת שיא מפוצצת של סוף היום. שמי השקיעה כהו כמעט לחלוטין.

"מבין בדיוק." אני לוגם מהבירה. "נראה לי שהכול מסתכם בסרטים שעולים בנפש כשטוב לנו באמת."

"נראה לי גם. הבעיה היא, שאף פעם לא טוב לנו באמת."

"נכון. אף פעם."

"אולי אלה דברים קטנים. רגעים. אנשים שאנחנו מכירים. משהו שקרה לנו איתם, מבלי ששמנו לב." מאיר מחזיר לי את הג'וינט.

"יתכן. אבל אני לא מכיר אף אחד ולא קורה לי כלום אף פעם. גם כרגע."

"כן. שום דבר לא קורה ומעולם לא קרה. לפחות אנחנו מאושרים. איפה אנחנו?"

"במקום אחר."

***

אני חייב להודות, למרות שנראה שמרוב מתיקות שום דבר לא קורה ביני לבינו, התחושה בליבי כשאני נפגש עם מאיר טובה תמיד, והאורגזמות שאני חווה אתו חזקות במיוחד. עם כל שפריץ חשמלי אני מרגיש שהנשמה שיחררה מטען עודף, וחש רענן כפרוסת אננס עסיסית בכוס קוקטייל גבוהה. אני כוכב בוננזה איטלקי בסרט הרפתקאות דרום אמריקאי, דוהר על ג'יפ בג'ונגל עד לים הגדול, ושמיים של שקיעה טרופית זורחים מעל קולוניות נידחות באזור קו המשווה.