יא חסרא
נוסטלגיה ותחושת חמימות שעולה,
כשנזכרים בתקופה רחוקה
או כשרואים תמונה ישנה,
הופכת באחת לקבס:
איך העזנו לחייך עם הווה שכזה.
ואולי זו ההוכחה שהנצח נמצא
ממש ברגע הזה.
שאין טעם לחשוש מעתיד לא מוכר
ושפשוט עצוב מידי להיזכר בעבר.
כל זה נכון, ועדיין
ליבי נחמץ מלראות את אותן העיניים
שחייכו במלואן ללא זיק דאגה
וכעת ממלאות את כולי בתוגה
הדף נקרא 250 פעמים
תגובה אחת
הבו לי דף באקראי
בצע לוגין על-מנת להגיב
כאן
יכולה כל כך להזדהות