רעב אהובי

"תאכילי אותי"

זה צועק לי כל חמש דקות:
בזמן עירות, בזמן שינה, בשיעור, בשיחת ועידה, בסקס, בנסיעה בכביש מהיר' בנסיעה בכביש בינעירוני ללא אורות דולקים .
"אני רעב"
זה מציק לי בכל דפנות הקיבה אפילו שממש הרגע סיים ארוחה של 3 מנות.
"עכשיו! אוכל!"
לא מבינה למה הוא לא יכול לחכות כמו כל בן אנוש נורמלי לארוחה מסודרת..כזאת כוללת מפה לבנה, צלחות, מזלג ,כף ואולי אפילו כוס סודה קרה עם פלח לימון.
"רק קוביה קטנה אחת של שוקולד לפני השינה. פליזזזזזז "
תגידי לי. אתה בסדר? ממש הרגע צחצחנו שיניים, שמנו סד, נתנו נשיקת לילה טוב וכבר ישנו .ישנו!"
"תבדקי מה יש בארון הקטן מעל המקרר מצד שמאל "
לעזאזל ! איך הוא יודע שזה שם ?! החבאתי את זה כל כך טוב !

"אני רעב"
גם אני! גם אני רעבה!
הנשימה שלי נעצרה מכל שאכלנו ואני רעבה.
הבטן נראית כמו חודש תשיעי ואני רעבה.
הגוף עייף ורוצה לנמנם. אבל היי - אני רעבה!

"תאכילי אותי"
אהוב קטן שלי, אולי נלך לישון ?
"עכשיו ! אוכל!"
מציעה לך את עיסקת חייך...

חיבוק כזה גדול מוחץ עצמות 
טיול בחוץ כי נובמבר זה הזמן לראות פילים בעננים
כוס סודה קרה וחמצוץ
אם אחרי כל זה תהייה ממש ממש רעב -
נאכל!
נקלף, נחתוך, נבשל.
נפרוש מפה לבנה עם שושן צחור.
צלחת עמוקה שתכיל את כל המטעמים שלנו 
וכוס סודה! חייב כוס סודה!

"אני רעב"
אני מרגישה, אפשר לחבק אותך?