צריך לשרוף אותה
"מכשפה! צריך לשרוף אותה! מכשפה!"
האיש צעק כמו מטורף, מחזיק בידו לפיד בוער.
מאיפה הם תמיד משיגים לפידים?
ברחתי ממנו מהר ככל שיכולתי. הרגשתי את היד שלו תופסת לי את הרגל. נפלתי על הקרקע, הסתכלתי על התוקף שלי, גבר גדול מלא שנאה. מצאתי ענף וניסיתי לפגוע לו בראש. פספסתי. הוא אפילו לא מצמץ. דמעות התחילו לרדת במורד הלחיים שלי מתערבבות עם הזיעה והעפר. קיוויתי שאולי יהיה מישהו בסביבה, אולי מישהו יבוא לעזור. אבל אף אחד לא היה שם ואף אחד לא בא.
"נראה שזה יום המזל שלי" הוא אמר כשחיוך מרושע מרוח על פניו.
ידעתי שאין לי יותר ברירה. ממש לא רציתי את מה שעומד לבוא. אבל הפחד ותחושת חוסר האונים, שנאתי את שני אלה יותר מהכל.
"זה באמת מזל" אמרתי בקול חנוק מדמעות. כיוונתי אצבע לכיוונו. הלפיד כבה.
האיש קפא במקום וסימני הזעם שעל פניו התחלפו במהרה בהבעה של אימה.
"זה באמת מזל שאני מכשפה" אמרתי.
העיניים שלי התחילו לזהור באור צהבהב. האיש התחיל לבכות.