כשלילה יורד

כשלילה יורד על האדמה,  הכל נעשה מנומנם. 
המחשבות מתפזרות והראש מגיע למחוזות אחרים.  
לפעמים כשלילה יורד על פני האדמה,  המחשבות לא מפסיקות להטריד.  לפעמים אלו נושאים הריי גורל,  ולפעמים אלו סתם מחשבות מטופשות. והן כל הזמן בעיקר בשעות הלילה מרקדות שם,  ולא מרפות.  כבשים לא יעזרו להסחת הדעת,  מחשבה אחת תוביל לאחרת.  ולנו נותר להיכנע ולנוע איתה.  אבל לא לתת לה להכריע אותנו,  היא לא תקבע מי אנחנו.  אבל...  לפעמים היא מכריעה את שאר הלילה..  האם נישן שנת ישרים,  או נצוף יחד איתה לחלומות,  כמה שתלטנית תהיה וכמה פסיבים אנחנו .  רק הבוקר ידע לומר