הנסתר על הגלוי

מטורף לחשוב שאפשר לחיות חיים שלמים עם מאוויים לא ממומשים.

שאפשר פשוט לשים הכל בצד, להתעלם מהרצונות והצרכים, ולהצליח לדכא את משאלות הלב הכמוסות ביותר.

מעניין אם אי פעם הפסקתי לאהוב אותך?

הפסקתי להיות מאוהבת. אבל לאהוב?

מעניין כמה אתרגש כשאראה אותך, כמה הלב שלי ידפוק ואיך אתנהג בסיטואציה.

תל אביב כל כך גדולה ומדינת ישראל כל כך קטנה. איך זה יכול להיות שבמדינה שבה דרך כל אדם ניתן להגיע לאדם אחר ואנחנו לא מתראים אף לא פעם אחת בטעות?