מקום של כבוד
יש רגעים בחיים שאתה לא מאמין שאתה נמצא בהם. אתה לא מאמין שהגעת לשם. לא מאמין שאתה שם. לא מאמין. מסרב להאמין. הרגע הזה שאתה רודף אחרי כלב בחצר של השכנים שחוזרים מחו״ל מחר הוא רגע כזה. הרגע שאתה עומד מולם ובאגביות מתוכננת פורס את האליבי המומצא שלך על השבוע האחרון. ״אני בטוח שבלאק יצוץ,״ אתה אומר ומפייס ״הוא בטח סתם ברח.״
הבת של השכנים שמוצאת טיפות של דם. הרגע שאתה מנהל מערכה פרועה נגד מהגרים בני-מיעוטים. אתה הרי ניהלת סניף מר״צ בתיכון אבל זה היה לפני הרצח.
יש רגעים בחיים שאתה מכחיש. יש רגעים בחיים שאתה לא מאמין שנקלעת אליהם. אתה רוצה לצחוק לפעמים ולקפוץ מהחלון. כשהתחלת לא ידע כמה מאורת הארנב עמוקה.
דם בכל מקום. בכי של ילדה קטנה. הלב שלך שהפך לגוש של אבן. העיר שהשארת מאחור.
התרומה המוגזמת לנוער בסיכון ולעמותה לנשים שעוסקות בזנות זה עוזר. הסמים פחות. הזונות עוד פחות מפחות.
אלה הדקות שעוברות בהלוך ושוב מכדור-הארץ לחללית החושפצים שמרגיעות אותך. אתה יודע שכשתתן להם את כל מה שהם מבקשים, הם יתנו לך את כל מה שאתה צריך. אתה יודע שהמסע הזה בין הכחול והשחור הוא זכות. אתה מבין שמותר לך. אף-אחד לא רשאי לשפוט אותך. זה התפקיד.
ההיסטוריה של בני-האדם לא תכיר אותך. סמוך על החושפצים שישמרו לך מקום של כבוד.