ממלכת הצפון שמעבר לגבול
איתי שקד
30 לדצמבר 2021
·
דקת קריאה, 199 מילים
מתוך יומן החלומות #56
בחלום נסענו צפונה, לארץ הצפון, שמעבר לגבול. היא לא קשורה למציאות. בכלל. לכאורה, זה צפון הארץ, נגיד, המשך של הגולן או ראש הנקרה אל תוך לבנון וסוריה, אבל זה עולם אחר. מגיעים לשם בחללית. היא עולה ועולה ועולה ואחר כך נוסעים באוטובוס.
הייתי שם. בחלומות קודמים, במהלך השנים. אני כבר מכיר את המקום. ארץ הצפון זה הרים. המון הרים, ירוקים; שמיים צלולים וכחולים ומלא אנטנות וצלחות לוין. מלא עמודי אנטנות מכל הסוגים בכל מקום ומתח אטומי.
הגענו לבסיס צבאי שאנשים חיים בו, בממלכת הצפון, שמעבר לגבול. היה שם בר משקאות פתוח בלב השטח ומישהי, דפי הברמנית מהמנזר, מזגה לי בירה גדולה מחבית. היו שם עוד כל מיני דברים לעשות, כמו לשחק במסילות רכבת קטנות עם קטר מעשן או להתגודד בפינות ישיבה עם משקפות גדולות שמציצות לכפרים נידחים באפריקה, והיו גם מלא אנשים במעילי דובון צבעוניים. המקום, הבסיס, נמצא על צלע הר ומגודר מאד.
לא היו שם חיות, למרות שהמרחב ירוק מאד. דמיינתי איילים עם קרניים עצומות, מעלות טחב, ודמיינתי גיריות ענק ובונים עם זנבות מבריקים ודורבנים עם קוצים מלבד, אבל לא ראיתי אותם בשטח, ביערות; בין עצי הלבנה והצפצפה, או בחוץ, במרחבים הפתוחים והאינסופיים, הרי נצח ירוקים, רועמים ואילמים, שטופים בבוהק של שמש הבוקר.
אהבתי את ממלכת הצפון שמעבר לגבול.