סטיקי נוטס
אלוהים כמה שאני שונא את העבודה שלי. אני לא מאמין שרק עשר בבוקר. אני לא מאמין שהפילו עליי את הפרוייקט המחורבן הזה.
סיוון תלשה בעדינות את הפתק הצהבהב שהיה מודבק על המקרר, קראה בקול רם את השם שהיה רשום עליו, שרפה את הפתק וניגשה לגגל את השם. מרדכי אלבז – הדובר הרשמי של מפלגת הסוציאליסטים הגדולה בארץ, בוגר אוניברסיטת בן גוריון... נשוי לרחל, אב לשלושה... סיוון סגרה את הלשונית ומחקה את היסטוריית הגלישה. זה לא הפוליטיקאי הראשון שלה, אבל היא גם לא קיבלה רק פוליטיקאים. היו גם רואי חשבון, פקידות דואר, סטודנטים, והומלס נרקומן אחד. הוא היה הקורבן המסקרן ביותר שלה, רק כי לא הבינה למה להתנקש במישהו שהוא חצי מת גם ככה. מצד שני היא כבר מזמן הפסיקה לנסות להבין את ההגיון שמאחורי ההפתקים, או מי לעזעזל משאיר אותם. פעם הם היו תמימים; "לתלות כביסה" "להתקשר לסבתא" "להגיש חשבוניות למס הכנסה". את הפתק הראשון מצאה לפני חמש שנים, מודבק על השידה שליד המיטה. היא חשבה שכתבה אותו לעצמה בהיסח הדעת ושכחה מזה, אמנם זה לא היה כתב היד שלה אבל זה היה ההסבר ההגיוני היחיד. בפתק החמישי היא כבר התחילה ממש להילחץ. התקינה מצלמות בכל הבית, לא מצאה בהקלטות כלום. כשלא הייתה מבצעת את המשימה שהייתה רשומה, יום למחרת הייתה מוצאת עשרה פתקים שעל כולם רשומה המשימה שלא בוצעה. היא עברה דירה. הפתקים המשיכו להופיע. סיוון החליפה עשרות מנעולים בשנה הראשונה, והפתקים המשיכו להופיע. אחרי פחות משנתיים היא נכנעה, ביצעה בפדנטיות כל משימה שקיבלה וברגע שקיבלה אותה. החיים שלה מעולם לא היו מסדורים יותר; היא לא איחרה בתשלום חשבונות, שמרה על קשר הדוק עם בני משפחתה, תרגלה יוגה בערבים. הבית שלה היה מבריק וחשבון הבנק בפלוס. יום אחד היא קנתה חבילת פתקים דביקים משל עצמה, רשמה על אחד מהם "סיוון 3> סטיקי נוטס" והדביקה על המקרר. היא לא הצליחה לחשוב על דרך אחרת להודות למי שמשאיר אותם. לא עבר הרבה זמן מרגע ההשלמה של סיוון עם הפתקים עד שמצאה אחד ועליו שם, וליד השם – אקדח. באותו יום היא רצחה את לירי באום, בעלת חנות בגדים בשנקין, נשואה לגדעון ואם לשניים, לפי עמוד הפייסבוק שלה. יומיים לאחר מכן סיוון ראתה בחדשות שגדעון באום חשוד ברצח אשתו, כמה חודשים אחר כך הוא הואשם. הראייה היחידה שיכלה לקשור את סיוון להתנקשויות היו הפתקים- והיא דאגה להשמיד את אלה עם השמות עליהם. תיק מרדכי אלבז נסגר, סיבת המוות; התאבדות. היא כבר נהייתה ממש טובה בזה.
"בחייך, קיש. אתה קופירייטר במחלקת השיווק של זיו מוצרי נייר, לא פאקינג היצ'קוק! תעיף ת'זבל הזה לאנ'לא יודע לאן! ותכתוב לי פרסומת חדשה! עם ילדים למען השם! שמשתמשים בסטיקי נוטס בבצפ'ר או משהו! עד חמש- לא, עד ארבע, יש לי על השולחן פרסומת נורמלית. יאללה קיש סומך עלייך."