"שבויים" או למה לא כדאי למות

אימא של נועה הייתה חולה. גם אבא של נועה היה חולה, אבל זה כבר נגמר. נועה הייתה מודאגת. היא ישבה ליד השולחן שלה, שולחן שני בטור השלישי בכיתה ב' שלישית, ולא כל כך ידעה מה לעשות. שאר החברות שלה יצאו כבר להפסקה ורק היא נשארה לשבת בלי לדעת אם כדאי לה ללכת לשחק איתן. בבוקר, אימא הכינה לה סנדוויץ' גדול עם חביתה שנועה מאוד אוהבת וחומוס שהיא קצת פחות אוהבת ועגבנייה שהיא לא אוהבת בכלל ונועה חשבה שאולי כדאי לא לאכול את הסנדוויץ' שאולי המחלה של אימא עברה לסנדויץ' ועכשיו היא רוצה לעבור אליה ואולי לא כדאי לאכול ואז תוך כדי המחשבות בלי לשים לב היא התחילה לאכול. 

אימא של נועה אמרה שהיום נשארת בבית אבל מחר היא בטח תרגיש טוב יותר ותלך עם נועה לבית הספר ואחר כך לעבודה. אימא של נועה אמרה את זה כל יום בשבוע האחרון או אולי בחודש האחרון נועה לא יודעת כבר כמה זמן זה ככה אבל תמיד כשהיא חוזרת הביתה אז אימא במיטה וסבתא מכינה לה צהרים ונועה יושבת ליד המיטה של אימא והן אוכלות צהרים ביחד. זאת אומרת נועה אוכלת כי אימא של נועה כבר כמעט לא אוכלת כלום. גם אבא של נועה לפני שזה נגמר כמעט לא אכל כלום. ואז זה נגמר. אימא של נועה אמרה לה אז ששתיהן יהיו תמיד ביחד אבל עכשיו גם היא כמעט לא אוכלת כלום ונועה מודאגת.

החברות של נועה נכנסו לכיתה ושאלו אם היא מתכוונת לבוא. כולם משחקים שבויים וכולם יודעים שבלי נועה הבנים מנצחים וכולם יודעים שאז הם כל הזמן מדברים על זה שהם ניצחו את הבנות ואי אפשר להיות איתם בכיתה בכלל. אימא של נועה לימדה אותה לרוץ הכי מהר שהיא יכולה והיא יכולה לרוץ יותר מהר מכולם. אימא של נועה הבטיחה לאבא של נועה לפני שזה נגמר שהיא תעשה עם נועה גם את כל הדברים שאימהות עושות עם הבנות שלהן וגם את כל הדברים שאבות עושים עם הבנות שלהן. אימא של נועה הייתה מורה מצוינת לשבויים. רגע, אמרה נועה, אני צריכה לאכול את העגבנייה, ככה יהיה לי ברזל לרוץ מהר יותר מכולם כי בעגבנייה יש הרבה ברזל ככה אימא אמרה. נועה אכלה את העגבנייה ויצאה לחצר. לאימא היא תדאג אחר כך. עכשיו היא צריכה להפוך את כל הבנים לשבויים שלה.