הוירוס העקשן חלק 2

כעבור חצי שנה.

למרות ששי הגיע עם כוונות טובות, העניין לא צלח. בעיקר מפני שהתחזקתי בתקופה שנעדר והבנתי שאני מסוגלת לחיות ואפילו לחיות טוב בלעדיו. ובלעדי אהבה זוגית.

כששי החל קובע דברים במרחב המחיה האישי שלי , ביקשתי בתקיפות שיעזוב. ראיתיו באור אחר. במכוון. כמו ניסוי . ללא עדשת הטשטוש . ולמען האמת , כל אחד היה נראה לא טוב באור הקר שבו בחנתי אותו ואת התנהגותו. לב שבור זה כמו כל מחוש גופני , בדרך כלל מסתגלים אליו ושוכחים מקיומו עד שעושים תנועה לא נכונה ושוב נזכרים שבעצם...אני חיה את חיי ללא רומנטיקה. במקומה יש לי ערבי שירה . את האנרגיה הרומנטית העתקתי להבחנה בשינוי צבעי עלי העצים עם בוא הסתיו. ולהתלהבות מרכישות עתידיות ברשת האינטרנט.

עם בוא ענני החורף באה גם תחושת החמצה. ומתוך חשש להשאר לבד, אמרתי לעצמי שעדין לא בדקתי עד תום , מתוך פחדנות, את האפשרות של קשר זוגי עם עידו.

פחדתי מדחיה. פחדתי מכשלון נוסף. פחדתי שאני לא מספיק טובה כדי להיות נאהבת כמו שאני. החלטתי באומץ לתת לזה סיכוי. וסמסתי לו. הוא הגיב בשמחה . ומייד הציע שנפגש לשיחת וידאו.

קבענו למחרת, הייתי בסופרמרקט ה'רוסי' שם המחירים זולים ומבחר המוצרים מכל העולם וממזרח אירופה משובב נפש. שם העוגות והשוקולדים הכי לא טעימים בעולם אבל לעומת זאת , אפשר להנות ממבחר מגוון של דגים מאכלי ים ונקניקים.

הייתי במעבר בין הנקניקיות ועוגות קרם ענקיות ושופעות כשהטלפון צלצל והשבתי לשיחת הוידאו. מחייכת חיוך רחב מלא חביבות .

לתדהמתי הוא הניע את המצלמה אל מותניו העירומות.

המומה, הרמתי מבטי ,מולי ניצבה קופאית גדולת קומה ומאופרת בכבדות שנעצה בי מבט מזרה אימה כאילו ידעה מה עידו מעולל בצד השני של המסך.

 "אני בסופרמרקט" קראתי בקול " בקניות"

 הספקתי לראות את מבטו המופתע והנבוך לרגע והוא ניתק את השיחה.

כמובן שהארוע עורר גל של דיונים והתייעצויות עם חברותיי הטובות מיכל ושלווה.

מיכל סבתא לוהטת שליום הולדתה ה60 קניתי לה תחתוני 'חוטיני' מפני שבן זוגה לחיים 'נדלק מזה'.

הם הכירו באתר הכרויות. מלבד זאת ,עדיין מלמדת אנגלית , פרסמה ספר סיפורי זימה בעקבות שיטוטיה באתרי ההיכרויות , ולאחרונה קעקעה גבות חדשות אצל אחת מבנות זוגו לשעבר. דווקא יצא יפה והיא ממליצה עליה בחום.  מיכל טענה שזו טעות בתום לב ש"יכולה לקרות לכל אחד".

שלווה חברתי הטבעונית שמתגוררת בקיבוץ שיש בו מפעל וותיק לנקניקים,  שלאחר מערכת יחסים כושלת נוספת החליטה לנוח קצת מעסקי הגברים  ולהסתפק בארנב מחמד שמתגנב כשהיא שוטפת כלים ונושך קלות את עקביה כדי לקבל משהו לאכול.

שלווה איבדה את שלוותה כששמעה על הארוע.

 "מה הוא תוקף אותך עם העירום שלו"? צווחה .

התנצלתי בשמו. אמרתי שבעבר יצא עם מישהי טבעונית. זה ריכך את שלווה כי אחוות טבעוניות זה אחת מסוגי האחווה החזקים הידועים לטבע האנושי . מייד התעניינה לדעת מיהו ומה מעשיו ?

"אני בטח מכירה אותה" קבעה והבטיחה ל"ברר עליו" מונח שיכול להעביר צמרמורת בגיוום של הגברים המסוקסים ביותר.

 " הוא לפחות חתיך"? התאוותה לדעת

" סביר" אמרתי " לא כואב בעיניים. אפשר להתרגל".

"ואת מתכוונת להפגש איתו"? תמיהתה גברה. " הוא נשמע לי 'דבע'.

 " רק במקום ציבורי" עניתי בגילוי לב "אני פוחדת שיאנוס אותי".

היא שלחה לי אייקון מתפקע מצחוק. אבל אני התכוונתי ברצינות.

רמת החרמנות שלו היתה כזו שפחדתי לענות לאס אם אס שלו מחשש שברגע שיראה את התמונה שלי בוואטס אפ מייד ירוץ ויתפשט.

באותו סופ שבוע הופיע שי בביתי עם תשורה .

אקווריום עם דגי נוי זעירים ורוטטים בצבעי הקשת ובנוסף דג גדול ושחור שהתפרע ברחבי האקווריום בגרסא המטורפת של 'קן הקוקיה'' וניקר בחמת זעם בכל אביזר שהנחתי בתוכו.

החלטתי לקרוא לו ג'ושוע.

הבחנתי ששלישית דגי הקשת הזעירים נשארים כל הזמן ביחד ונראה שעקבו בעיניהם אחרי ג'ושוע ההיסטרי.

למחרת בבוקר, גיליתי ששנים מתוך השלישיה מצאו את מותם. אחד נעלם. השני נתקע בסבך צמחי פלסטיק ונחנק.

ג'ושוע לא טרח להעמיד פנים רגועות והמשיך לדהור מקצה לקצה ככל הנראה צועק וצווח תוך כדי.

"חשבתי שדגי נוי באקווריום זה דבר מרגיע ורגוע, נוסך שלווה, בועות זעירות עולות מעלה, קרני שמש מרצדות בעדינות וכל זה"

אמרתי למיכל " במקום זה קיבלתי סרט אימה עם דג פסיכופאט".

ומיכל אמרה רק: "החיים מפתיעים. את אף פעם לא באמת יכולה לדעת. נסי לזרום".