סוכריות של אתרים
יעל
8 לפברואר 2022
·
2 דקות קריאה, 304 מילים
אז סוף סוף החלטנו על זה, ללכת עם אתר WordPress במקום האתר הקיים ב WIX המזעזע הזה שלא האמנתי שבאמת קיים.
וזו הייתה הזדמנות שלי לעבוד עם החברה האלה, שמספרים על עצמם שהם מייצרים סוכריות, שהכל תמיד בכייף. דברתי עם הגור בטלפון, היה נעים וחביב ודי מהר קבלתי הצעת מחיר מזו מארץ הענן. הצעת מחיר אחת משלוש, והיא ההצעה שהייתה הכי מקצועית מכולן, נראה שהם מבינים את גודל העבודה ואת הרמה הנדרשת.
לשמחתי עוד שני אנשים בסטודיו היו בדעתי וכך יצאנו לדרך.
כייף זה לא היה.
הרגשתי לבד.
נהלתי את הפרויקט משני הצדדים, גם מהצד של הלקוח, בתור הבנאדם הכי טכנולוגי בסטודיו, וגם מהצד של נותן השירות, כי פשוט כלום לא התנהל שם.
זה היה מעצבן מהצד של הסטודיו (כרגיל) והיה מאוד לא נעים מהצד של הספק, כי איך אפשר לנהל אנשים שאני בכלל לא מכירה ואין לי עליהם שום סמכות?
עברה שנה כמעט. היום אני יודעת איך לנהל את גור יופי טופי.
פתאום יצרני סוכריות האלה התחילו להפיץ פוסטים על תהליך העבודה המגניב שלהם, על הלקוחות הדובשונים שלהם. זה לחץ לי על נקודה, על הנקודה של הבדידות, על הנקודה של הלא כייף שהיה אמור להיות ממש כייף.
זאת שאומרת לי לכתוב אמרה לי שהנה שוב התמודדתי עם זה לבד, שאני צריכה לערב את הבוס שלי, שאני צריכה לספר לכולם. הלכתי לבוס, אמרתי לו שאני רוצה לכתוב מכתב פידבק בשם כל הסטודיו, אמר אין בעיה! תכתבי ותתני לי לקרוא. לא מאוד הופתעתי.
פתאום קפץ לי עוד פוסט של יצרני הסוכריות: יש לנו תהליך מסודר, הם כתבו, יש לנו צוות מדהים. לא התאפקתי ופניתי לבכייף הראשי. התכתבנו לנו כמה דקות. רשמתי לו בנקודות את מה שהפריע לי, הוא קצת התנצל, קצת התחנף, קצת הציע לי עבודה, קצת שאל לדעתי להמשך.
ומה עכשיו?
מה שקבענו להמשך חצי קרה. אבל חצי כן קרה
ועכשיו נראה. צריך אומץ בשביל לעשות את הקפיצה השלמה. צריך להגיד להיא שמעליבה שתסתום את הפה. ואז אולי יתחיל פה סיפור חדש.
תסלחו לי שאני תמיד באופטימיות זהירה.
