איך פספסנו את בית המקדש השלישי
בתשעה באב חרב
בתשעה באב
בתשעה
היה תכנון אחר, להקדים את האירוע בכמה ימים
זה לא קרה,
לא הסתדר
הרומאים בדיוק היו עסוקים במשהו אחר
חשוב יותר, מצחיק יותר, כוחני יותר
זה פשוט לא התאפשר
אז הם החליטו בכמה ימים לאחר
ושהעם היהודי יסתדר
הם לא החשיבו אותנו, את היהודים, כגורם משמעותי ביותר
התייחסו אלינו קצת כמו אל ילדים קטנים
שלא רוצים את החדר לסדר.
לא שינה להם בכלל שגם בית המקדש הראשון נחרב
בתשעה באב
זה אפילו שעשע אותם קצת
את הרומאים
מבחינתם זאת הייתה הוכחה שההיסטוריה חוזרת על עצמה
בצורה מופלאה ומרתקת
כל כמה שנים
ושאף אחד לא זוכר שום דבר
ואף פעם אנשים לא לומדים
כי אנשים,
בעיקר היהודים
מעדיפים לקטר ולהתבכיין כמה שהכל קשה ומורכב ועל הפנים
אבל גם כשיש להם כבר את ההזדמנות להציל את עצמם
ואת איך שהם חיים
הם מתעקשים:
"אנחנו לא משתנים
אנחנו לא זזים
אנחנו מאמינים
ושיזדיינו הרומאים,
אנחנו שמים את מבטחנו באלוהים".
עכשיו
לשים את מבטחך באלוהים זה באמת בסדר גמור
אבל לחשוב שזה מספיק ושזה משנה משהו לרומאים,
זה סוג של טעות או שטות או טיפשות
כי אלוהים, גם אם אתם המאמינים הכי אדוקים
יש לו עוד כמה דברים לטפל בהם חוץ מאשר ביהודים
וכמו שכל הורה מצפה מילדיו הקטנים
שילמדו מניסיון החיים
שלא יחזרו על אותן השגיאות כל כך הרבה פעמים
ככה גם אלוהים ציפה מהיהודים
שאחרי שחרב הבית הראשון, היפה, האיכותי
הם ישמרו קצת יותר טוב על הבית השני
אבל היהודים
רק נשכבו על הרצפה, בועטים
ידיים ורגליים באוויר מנפנפים
בוכים
צורחים
צווחים
מעיפים מבט מדי פעם לצדדים
לראות שמישהו שם אליהם לב
ולא מרגישים שבינתיים בית המקדש חרב
ועוד באותו תאריך כמו בפעם הראשונה
כרוניקה של מוות ידוע מראש, זה מה שזה היה.
הרומאים הלכו וזה לקח
כמעט אלפיים שנה עד שאלוהים
סוף סוף התפנה מעיסוקיו האחרים
ושם לב עוד פעם ליהודים
אבל הפעם, הם כבר יותר מתוחכמים
הם כבר לא מטריחים את עצמם לבנות בית מקדש מחדש
היהודים מצליחים להרוס אותו עוד לפני שהוא נבנה
אחרי קצת יותר משבעים שנה של מדינה
וזה יקרה
בתשעה באב
אם לא בזה הקרוב
אז בזה שאחריו
או באחד מהבאים, והכל פה ייהרס
כי אלוהים שוב עסוק ואין לו זמן לעשות לנו נס
או להרים אותנו צורחים ובועטים מהרצפה ולפייס
והוא
כמו כל הורה שהילד שלו שוכב, צורח וצווח על המדרכה
פשוט יושב על הספסל הקרוב ומחכה
שהילד יירגע,
שהיהודים יפסיקו קצת להתעקש
ויסכימו לעזור קצת אחד לשני
ואז,
אולי,
מדינת ישראל תהיה
בית המקדש השלישי.