Fakeboobs

ביום שבו התאבדתי ברשת החברתית חשבתי שלא אצליח, הרשת פרוסה היטב אין כמעט ננומטר אלקטרוחברתי אחד שאיננה נכרכת סביבו . הסתכלתי מי ברגע זה רואה אותי מחברי ,רק חברים ספורים ,אולי על כף יד אחת אפשר לספור ,וגם לא חברים משכבר הימים או חברים מהילדות ,אלה לא היו שכנים ולא משפחה. גללתי עיניים עד לתחתית .לא יכולתי יותר עם המראות של חיות מעונות וילדים מפוצצים בלבבות פוליטיקה בשידור חוזר מהקוריאני המזמר בכל יום אותו דבר .חשבתי שלא כדאי להוסיף מילים יותר מדי ובכלל תמיד מרגיש פה שאמרו את הכל כבר לפני אפילו מילות פרידה הרגישו לי מגוכחות בהתחשב במעמד, ואז קפצתי מעמודי המכובד ונפלתי ,הרשת החברתית לא חיכתה לי, אפאחד לא היה שם לראות לאחוז בגוף הסטטוסים השרוי בעווית לעצור את שטף הטקסט מן הפתח שנפער בראשי ולקבור את כל זה במקלדת Delete