שִׁעוּר מַדָּע

מְקַפֶּצֶת בַּצִּנְצֶנֶת זְכוּכִית

כְּמוֹ חָשָׁה בָּעֵינַיִם הֲנָחוֹת עָלֶיהָ.

צְפַרְדֵּעַ יְרֻקָּה חוֹמָה שֶׁמִּשְׁתַּדֶּלֶת לוֹמַר, בְּדַרְכָּהּ הַקּוֹפְצָנִית

שֶׁהִיא רוֹצָה לִחְיוֹת.

לְקוֹל צְחוֹק הַתַּלְמִידִים

 מוֹצִיאָה הַמּוֹרֶה

בְּחֹסֶר רָצוֹן מֻפְגָּן,

אֶת הַיְּצוּר חֲסַר הַמָּגֵן,

וּמַצְמִידָה פִּסַּת צֶמֶר גֶּפֶן טְבוּלָה בְּחֶמְלָה כְּדֵי לְהַשְׁתִּיקָהּ.

אָז צוֹלֶבֶת אוֹתָהּ בְּסִכּוֹת קְטַנּוֹת,

פּוֹרֶסֶת אֶת חָזָה הַפָּתוּחַ וְחוֹשֶׂפֶת לֵב פּוֹעֵם.

הִיא עֲדַיִן אֵינָהּ יוֹדַעַת זֹאת

אֲבָל חַיֶּיהָ נִסְתַּיְּמוּ.

חֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה מַשְׁמִיעָה אַנְחַת בְּכִי,

וְיוֹצֵאת בִּמְחָאָה מֵהַכִּתָּה.

אֲנִי מְהַסֶּסֶת,

וְאָז מַחֲזִירָה אֶת מַבָּטִי אֶל הַשֻּׁלְחָן,

וּמוֹדֶדֶת כַּמָּה זְמַן מַמְשִׁיךְ הַלֵּב לִפְעֹם,

עַקְשָׁן בְּמִדָּה בָּהּ הוּא חֲסַר תּוֹחֶלֶת.

שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת

לְמַעַן הַמַּדָּע.