שבט חלל, 2

גיחה שלישית

עבור התאגיד, לשלח אותנו החוצה היה פחות מאתגר מאשר לקודמיו שהיו צריכים לחשוב על תחרות. הם רק היו צריכים להחליט מה הם רוצים שנעשה, ולמלא לנו דלק וחמצן ומזון לתקופת המשימה. היעד הנבחר היה סיריוס. 5 שנות מסע סך הכל. התאגיד רצה משימה קצרה. להשאיר אותנו קרובים. היעד הוזן לטיקה שכבר התחילה לחמם מנועים ולעשות את ההכנות שלה. פרטי המשימה לא נחשפו בפנינו ונועדו להיות משוגרים אלינו קצת לפני שנגיע. 

אולם בטרם הספקנו לצאת הגיעו לפתע הוראות דחופות אחרות. ספינה בשם קינשאסה גולד ניתקה קשר עם יוסטון לפני מספר שבועות ועלינו לצאת בדחיפות בעקבותיה ולגלות מה קרה. אם היא בצרות לעזור לה ובכל מקרה ולהחזיר את הספינה לארץ מיד. עם או בלי צוותה. הקינשאסה הייתה בדרכה למוליפיין ונתיב הטיסה שלה הוזן למערכת. היא יצאה לדרך לפני כשנתיים והייתה איטית מספינתנו, כך שלא אמור לקחת לנו זמן רב להדביק אותה. 

ואכן, אפילו לא נכנסנו למקררים הפעם. קינשאסה גולד הייתה מהספינות שנבנו אחרי דעיכת עידן הבונים הגדולים, בזמן שהתאגיד רק החל לבחון מחדש את הרעיון של מסעות גלקטיים (טיקה פלטה את המידע במה שנדמה היה כנימת התנשאות קלה). מצאנו את הספינה מרחפת חסרת תנועה בנתיבה המתוכנן לאחר כחצי שנה. הגברת שלנו הריצה כמה סריקות ואבחונים ולבסוף אישרה לנו להוציא מעבורת עם שישה אנשי צוות לאחר שלא הייתה כל תגובה בערוצי התקשורת. מחלונות הספינה צפינו בגיגית החלל הלבנה, מוארת בקושי על ידי אור כוכבים קלוש והפנסים רבי העוצמה שלנו, מתקרבת והולכת אל הגליל המוזהב שעל צדדיו הוטבע הסוס הדוהר של התאגיד, ולבסוף עוגנת באחד מתחנות העגינה. 

לאחר שעתיים בהן לא יצרו איתנו קשר, הוחלט לשלוח מעבורת שנייה. הפעם מאוישת בגולם כרייה - רובוט חצי תבוני וקשוח המונהג מעמדת שליטה מרחוק ומיועד לעבודות בסיכון גבוה. השתמשנו בו רבות בקנופוס ואחד הילדים שחיבב אותו במיוחד צייר עליו פרצוף מגחך. הפיד שהגיע ממצלמותיו של הגולם שודר בזמן אמת ברחבי הספינה בזמן שהמעבורת שלו עגנה. 

כמעט מיד לאחר שמנעל האוויר נפתח מצא עצמו הגולם מוקף בטיפוסים זועמים במדים שכיוונו אליו מעין אקדחים מסוג כלשהו. הגולם, שתוכנן להיות מסוגל ללכת במאגמה לוהטת, לשאת באורך רוח התנגשויות עם פסולת חלל ולחתוך את דרכו ללא פגע מקבורה תחת מפולות סלעים בבטן האדמה סביר להניח שלא היה בסיכון, ויכולנו לתקשר עם הצוות דרך מערכת התקשורת שלו. 

אם כן, המצב היה כזה. כאשר כמה מתאי ההקפאה הקריוגנית כשלו, מחשב הספינה העיר את כל מי שנשאר בחיים וקמה מהומה גדולה. המסע היה צפוי לקחת כ-25 עד 30 שנה ובעיני צוות הפועלים הדבר הנכון היה לחזור הביתה לתיקונים. מנהל העבודה הממונה הודיע להם שהנחיות התאגיד היו ברורות, וכי עליהם להמתין שהקינשאסה תעשה את התיקונים הדרושים, אז יתחדש המסע. חלק מהצוות הצהיר בנקודת הזמן הזו על שביתה. המנהל פיטר אותם ושלח אותם לבידוד. הוסבר לנו כי בארץ התאגידית לפיטורין יש משמעות מרחיקת לכת. זהו גזר דין קשה שמשתמשים בו רק במקרים קיצוניים. לפני שהגיעו אל תאי הבידוד שלהם, המפוטרים חיבלו ביכולות התקשורת של הספינה, התחמשו, והודיעו כי הם לוקחים פיקוד. הקינשאסה נעצרה במקומה. הממונה ונאמניו שלטו בגשר הפיקוד והקומות העליונות. המורדים, בקומות התחתונות. לאלה הייתה השליטה במערכת הניווט, ולאלה הייתה שליטה מכנית ישירה במחלקת ההנדסה והתנע. 

העברנו את הוראות התאגיד ותבענו שאנשי הצוות שלנו יוחזרו אלינו ללא פגע. קיבלנו אותם והצדדים הגיעו להבנה. הספינה תחזור לארץ. הממונה יבטל את הפיטורין ויחליף את העונש בקנס כספי והערה בתיק האישי. העבירה תהיה שביתה בנסיבות מקילות ולא מרד. העניין נפתר וחזרנו כלעומת שבאנו, אל הארץ. 

אחד מחברי צוות המעבורת נשאר בקשר עם שניים מחוטפיו השובתים. במהלך המסע הביתה הם שלחו לו הודעה פרטית מוצפנת שבה נאמר שברגע שחודשה התקשורת עם הארץ, התאגיד מיד פיטר את כל השובתים כמו גם את הממונה, ושלח הוראה לקינשאסה לשרוף את מערכות קיום החיים בספינה ולחזור הביתה אם שוב מתנתקת התקשורת איתה מכל סיבה שהיא. 

זו הייתה חצי שנה נוספת ללא הקפאה. אוכל ושינה, משחקי קלפים ובירה, סרטים ישנים וילדים מתרוצצים. לשבת אצל חברים לארוחות ערב, לנגן ולשיר, לדבר בקולות מודאגים על העתיד. צוות ייעודי שהקמנו התחיל לבלות זמן רב עם טיקה. ללמוד כל מה שנוכל עליה ועל מערכותיה השונות. 

כששבנו קיבלנו כוכב צהוב בתיקנו האישי על התנהלותנו במשימה. נציג של בורסרו עלה מולנו שוב, הפעם איש נמוך ושמנמן בחליפה רשמית ירוקה, עם שיער ג'ינג'י מתולתל וחצוף, אבל פנים לא פחות חמורות מקודמו. הוא בירך אותנו על השלמת המשימה והכין אותנו לגיחה הבאה שלנו. 

המשך בהמשך...