לבלוע את הצפרדע

לפעמים אני משהק צפרדע. 

זה לא דבר ברור מאליו לשהק צפרדע.

אולי את קוראת את המשפט הזה וחושבת שאני מתבדח. אולי מניחה שאני מתכוון לצפרדע מטפורית.

אז לא. צפרדע ירוקה, קטנטנה אבל חיה לגמרי נפלטת החוצה מהגרון שלי, ומתרחקת בדילוגים.

בפעם הראשונה שזה קרה לי, הייתי בטוח שאני משתגע. הנחתי שדמיינתי את זה למרות הכאב המחוספס בגרון. כי איזה אדם שפוי יקבל את זה ששיהק צפרדע?

הפעם הבאה קרתה די הרבה זמן אחרי. כבר הספקתי לשכוח את הפעם הראשונה. הדחקתי אולי. נהגתי ברכב וכמעט הגעתי לשכונה שלי. פתאום התקפת שיהוק ושוב – צפרדע קטנטונת מקפצת החוצה ומתחילה לדלג בתוך הרכב. בואי נגיד שבלמתי מאוד בפתאומיות. מזל שלא היו רכבים מאחורי.

אחר כך זה המשיך לקרות בתדירות גבוהה יותר וגם התחלתי לזהות את ההתקף שהולך להגיע אבל עדיין לא סיפרתי לאף אחד. זה פשוט מן משפט כזה שקשה להגיד לאחרים – "לפעמים אני משהק צפרדע".

בסה"כ החיים שלי היו די נורמטיביים. דירה בבת ים, עבודה בבית מרקחת, חברה שנה וחצי, ארוחות שישי עם המשפחה. לא משהו יוצא דופן. רק צפרדע מדי פעם, מה לעשות – כל אחד והמוזרות שלו.

כשהצעתי לחברה שלי להתחתן, התלבטתי אם אני צריך לספר לה. בכל זאת, בבריאות ובחולי וכל זה. לפתוח את חיי הנישואין בדף נקי של אמת. כל יום הייתי מתעורר ומביט בה ישנה, מנסה לנתח אם היא תאמין לי, אם היא תקבל את זה. כועס עליה שהיא לא מאמינה לי ושהיא אמורה לעמוד לצידי בכל מצב ותוך חמש דקות נרגע ולוחש לה כמה אני אוהב אותה ומצטער שאני משקר לה.

לקראת החתונה זה התחיל לקרות יותר. כל כמה ימים. אבל אף פעם לא לידה. 

נלחצתי. מה יהיה אם זה יקרה בחופה? מול כל האורחים? הרב וההורים שלה?

"מיכל" הייתי אומר לפעמים בזמן שהייתה שוטפת כלים בערב.

"המממ" היא הייתה מהמהמת בחזרה.

"כלום." הייתי משתפן שוב. או מתצפרדע. בדיחה גרועה, סליחה.

בסוף היא עזבה אותי שבוע לפני החתונה. אני מרגישה שזאת תהיה טעות אמרה לי. ככה סתם. 

אז הנה אני כאן, באתר, מחפש משהו אמיתי.

רוצה להכיר בחור חמוד ומסודר עם פאק קטן, מה את אומרת?