חץ הזמן

"והזוכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1965 הוא הפרופסור מסעוד פיינשטיין מאוניברסיטת הידידות בין העמים על שם פטריס לומומבה" קרא הכרוז במבטא שבדי כבד "על מחקרו פורץ הדרך בתחום הנסיעה בזמן". הקהל נעמד ומחא כפיים, מסעוד שלא ידע את נפשו מרוב התרגשות ניסה לקום מהכיסא בשורה הראשונה עליו ישב, אבל הוא לא הצליח להתרומם. הוא ניסה וניסה והרגיש איך הכיסא שלו צולל מטה מטה והפרס מתרחק ממנו... 

הוא התעורר במיטתו. היה חושך מסביב, עדיין לילה. בשבועות האחרונים שנתו נודדת והחלומות טורדים את מנוחתו. ככל שמתקרב מועד הניסוי כך גובר הלחץ בו הוא נתון ושנתו טרופה.

פרופסור מסעוד פיינשטיין הוא בכיר המדענים של המשטר. מומחה בעל שם עולמי לפיזיקה מולקולרית ומועמד קבוע לקבלת פרס נובל. שלושים שנה שהוא עובד בשירות המשטר ומגייס את המדע לקידום המהפכה והשלום העולמי. בשנים האחרונות, עובד מסעוד על הפרוייקט הסודי ביותר בעולם הפוליטי והמדעי, פרוייקט "חץ הזמן". הרעיון לפרוייקט עלה בעקבות מחקריו ארוכי השנים של הפרופסור על מושג האנטרופיה. אנטרופיה היא מידת אי הסדר הקיים במערכת סגורה. לפי החוק השני של התרמודינמיקה, האנטרופיה במערכת סגורה הולכת וגדלה עם הזמן, לכן קיבלה את שמה הנוסף: "חץ הזמן".

פרופסור פיינשטיין הגה רעיון מבריק: אם האנטרופיה היא חץ הזמן ואם אנו נשנה את הכיוון שלה במערכת סגורה כלשהי, אנו צפויים לראות שינוי בזרימת הזמן באותה מערכת, כלומר, הזמן בה ינוע לאחור. איך זה ייראה בניסוי? נראה חביתה שהופכת חזרה לביצה ושברי זכוכית על הרצפה מזנקות על השולחן והופכות לכוס.

אבל איך עושים זאת? איך גורמים לאנטרופיה לקטון במקום לגדול? לשם כך, בנה המשטר עיר שלמה במעמקי האדמה, אי שם בערבות הטייגה הקפואות, הרבה מעבר לחוג הקוטב. עשרות אלפי עובדי כפיה מצאו את מותם בחפירות העמוקות באדמה הקפואה ואחרי עשר שנים של עבודת פרך, הייתה נובויוסיפובסק לעיר התת קרקעית הראשונה בעולם. לא היו תושבים בעיר הזאת, לא ילדים, לא משפחות וגם לא בעלי חיים. תנאי החיים בה היו קשים מנשוא, אבל היא הייתה מוגנת בעומק של עשרות מטרים מתחת לפני האדמה ושם נערכו הניסויים המדעיים הסודיים ביותר. במעבדות של נובויוסיפובסק ביקעו את האטום והרכיבו אותו בחזרה, שיבטו בני אדם, יצרו מוטציות אנושיות מחרידות, פיתחו זנים שונים של יצורים חיים ממיקרואורגניזמים ועד יונקים, אולם גולת הכותרת הייתה פרוייקט "חץ הזמן". המשטר רצה להוכיח את עליונותו האידיאולוגית ע"י הישגים מדעיים ושליטה מוחלטת בטבע.

בתור המדען הבכיר, פרופסור פיינשטיין עמד בראש התוכנית, ניהל צוות של מאות מדענים ואנשי מנהלה ותקציב כמעט אינסופי. מזה חמש שנים שהוא נרתם, בעל כורחו, כל כולו לפרויקט, ולפני כשנה נרשמה פריצת דרך דרמטית. נראה כי הנסיעה בזמן, לפחות תיאורטית, עומדת בפני הגשמה. אבטיפוס של המכונה להיפוך החומר שתכנן, הושלם ועבר את ניסויי המבחן בהצלחה. מערכת ההיפוך שפרופסור פיינשטיין הגה ותכנן אמורה להפוך את כיוון תנועת האלקטרונים בכל אחד מחלקיקי החומר שנמצא בתוך המכונה. היפוך תנועת החלקיקים ייעשה ע"י הפעלת שדה אלקטרומגנטי בעוצמה גבוהה ביותר. כל כך גבוהה שכנראה דבר לא ישרוד ברדיוס של עשרות מטרים מהמכונה.

מסעוד התיישב במיטתו בחושך. ראשו כאב. בימים האחרונים חוזר אליו החלום הזה, בו הוא נופל אל התהום, שוב ושוב, בווריאציות שונות. הלחץ החל לתת את אותותיו עליו. הוא קם ממיטתו, הדליק את האור והצית לעצמו סיגריה. הוא חשב על נינה. 

דוקטור נינה חלדייצקי, או דוקטור נינה, כפי שקראו לה כולם, הייתה עוזרת המחקר שלו ושותפתו הנאמנה לדרך המדעית הארוכה שעבר. הם למדו יחד בפוליטכניקום לפני שנים ודרכיהם הצטלבו פעמים רבות: בגניבת סודות הגרעין, בפיתוח פצצת המימן ובשיגור הלווין ספוטניק לחלל. כשנקרא לדגל לפרויקט "חץ הזמן" לא היה לו ספק את מי הוא רוצה לצידו. הם השלימו זה את זו. מזגו היה סוער, פעמים רבות נשאב למצבי רוח קיצוניים והייתה לו נטייה לדרמטיות מיותרת. נינה, לעומתו, הייתה ארצית, קרה ומחושבת עם צורך, מעט כפייתי, לרדת לפרטים הקטנים ביותר, מכיוון ששם, לטענתה, התחבאה האמת. הוא תמיד שאף אל הנשגב והיא דאגה להחזיר אותו אל קרקע המציאות.

הוא מזג לעצמו כוס קפה והצית עוד סיגריה. פניה הנאות של נינה עלו לנגד עיניו. שניהם מעולם לא נישאו ולא הקימו משפחות. את כל חייהם הקדישו למדע ולאידאולוגיה. מסעוד ישב בסלון ביתו, מצית סיגריה בסיגריה, והביט בשחר העולה. עוד שלושה ימים יתקיים הניסוי, חמש שנים של עבודה מאומצת שעשויים להעלות אותו לגדולה או להשליך אותו לצד הדרך כשהוא מסיים את חייו בודד בערבות האינסופיות של סיביר.

בלילה שלפני הניסוי הכל היה מוכן. נינה ומסעוד ישבו בסלון ביתה ולגמו כוס יין להצלחת הניסוי. "אחרי שהניסוי יצליח אגלה לה מה אני מרגיש" חשב לעצמו הפרופסור לפני שנרדם במיטתו. "אם הניסוי יצליח, אשאל אותו מה הוא מרגיש" חשבה לעצמה נינה ועצמה את עיניה.

בבוקר הניסוי עמדו בחדר הבקרה אנשים רבים: מלבד פרופסור פיינשטיין ודוקטור נינה, היו לצידם בכירי המשטר ומדענים נוספים. כולם ציפו בקוצר רוח לצפות בניסוי ולנתח את תוצאותיו. הפרופסור ניפץ כוס על תחתית המכונה, סגר אותה הרמטית וצעד בחזרה את מאות המטרים שהפרידו בינה לבין חדר הבקרה. הוא הפעיל את מערכת ההיפוך וכולם ציפו לראות את שברי הזכוכית מתקרבים ומתחברים מחדש.

אך לפני ששברי הכוס החלו להתקרב, נשמע לפתע פיצוץ גדול. היפוך תנועת החלקיקים הצליח אולם גרם לכל החומר שבתוך המכונה, לרבות המכונה עצמה, להפוך לאנטי חומר. הכל התאדה בפיצוץ ענק. הפרופסור, נינה וכל מי שעמד איתם בחדר הבקרה צפו בעיניים כלות כיצד עבודה ומשאבים של שנים יורדים לטימיון.

באותו ערב, בשעה מאוחרת, ישבו פרופסור פיינשטיין ונינה בדירתה הקטנה ושוחחו. "ניסינו לשחק את אלוהים ונכשלנו" אמר מסעוד לנינה. "לא", אמרה נינה מהורהרת והביטה אל הנוף הנשקף מעבר לחלון, "הוא ניסח את החוקים כך שהניסוי ייכשל מראש".

נכתב על-ידי
אלפי סולומונס
הדף נקרא 152 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי