סרט דרכים מהניינטיז. מתוך ארכיון החלומות #34

ובחלום הזה אני נוסע בנפתולי הצפון האבוד של יבשת אמריקה. כמו סרט דרכים מהניינטיז, שמתגלגל עם קימורי האדמה האמריקאית מהחוף המזרחי עד לצפון ערבות המערב, אני נוהג ברכב ישן ורואה מחוץ לחלון מרחבים פתוחים, שמיים קודרים, שדות חיטה עצומים שנפרשים עד האופק, זוהרים ונעים בגלים עם הרוח. הכל מושלם, מרגש, אני יודע שאני בתוך חלום. אני מביט החוצה מהאוטו ורואה גדרות תיל שתוחמות את השדות ובקו האופק הרים מושלגים. האדמה כהה, הכביש שחור, פס צהוב חזק מסמן את השוליים. זה כנראה אחר צהריים של עונת האביב במדינה צפונית ביבשת האבודה. אולי אפילו איסלנד באמריקה. איידהו. אלסקה. מזג האויר קריר, השמיים דחוסים בארמונות של עננים, אור שמש חיוור מאיר אותם מהצד.

אני נוסע באוטו אמריקאי גדול ואיתי ברכב שני עיתונאים. הם נראים בריטים מפעם- מעילי גשם שחורים, מגבעות עגולות, מטריות ארוכות ושפם לא סקסי, יושבים צמוד במושב האחורי. הם נראים לי הזויים ולא קשורים לחלום שאני חווה כרגע, כמו ישויות מזמן ועולם אחרים לגמרי, מזכירים את הניצבים בציורים של פרנסיס בייקון. גם לא ברור מי נוהג. אני יושב ביניהם במושב האחורי והאוטו מרגיש ארוך כמו לימוזינה, הזוי, נוסע בעצמו בדרכים החופשיות של אמריקה ושואט קדימה במלוא המהירות.

אנחנו עוברים ליד שדה עצום של חיטה עם גבעולים שחורים מעודף גשם, אך קצות השלף צהובים ונפרשים עד האופק. אנחנו מבחינים בדמות קטנה שניצבת בתוך החיטה הגבוהה לא רחוק מהכביש. זה דחליל גדול ואנחנו עוברים על פניו. האוטו מתקרב לדחליל ורואים שהדמות המפוחלצת זה הזמר מושיק עפיה. הוא עומד עם הידיים פרושות לצדדים, כובע קש מפורר ובגדי גראנג' קרועים, קש צהוב וגבעולי חיזרן מבצבצים מהקרעים של הבגד והוא איננו שם. בשמיים רועמים גושי ענק של עננים כהים והדחליל עומד בודד וקטנצ'יק בלב שדה עצום של חיטה כהה עם קצוות מוזהבים, שזוהרים ונעים בגלים עם הרוח. המשכנו לנסוע.

אחר כך ראיתי עוד כמה דמויות בשדה אחר ועשינו עוד כל מיני דברים באוטו, כמו להחליף ביננו ספרי אמנות ולקשקש בצבעים זורחים על ניירות ריקים, אבל אז נסענו לנוף אחר בעולם אחר ואני לא זוכר יותר את הפרטים.                                                                                  

     6.9.15