מֵטָה-לָאְב

כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט בְּעֵינַיִךְ וּמַרְגִּישׁ כָּה קָרוֹב

עוֹלָה לִי צְמַרְמֹרֶת

אוּלַי יוֹם אֶחָד יִהְיֶה לְזֶה סוֹף

וּבְצַעַר הָרֶגַע אֲנִי חוֹשֵׁב לְעַצְמִי

שֶׁאִם זֶה יִקְרֶה אֶרְצֶה שֶׁתַּבְטִיחִי

כְּבָר עַכְשָׁו, כְּבָר בָּרֶגַע הַזֶּה

שֶׁגַּם אִם לֹא נִהְיֶה בְּיַחַד

אִם נִהְיֶה עִם אַחֵר אוֹ אַחֶרֶת

אָז תַּחְשְׁבִי עָלַי לִפְעָמִים

אוֹ לְפָחוֹת אַל תַּעֲשִׂי אַנְפֹלֹּוְוְ

וּבֶטַח אַל תִּגְלְלִי