בַּיִת פְּרָטִי

מְסַפְּרִים שֶׁהַדַּיָּר הַקּוֹדֵם

הָיָה זַיַּן.

בְּכָל עֶרֶב נִכְנְסָה לְבֵיתוֹ 

אִשָּׁה דַּקָּה עַל עֲקֵבִים

קוֹלוֹת הֲנָאָה מְהוּלִים בִּכְאֵב

בָּקְעוּ מִן הַחַלּוֹנוֹת, הַקִּירוֹת, הַמִּרְצָפוֹת

וּלְבַסּוֹף דְּמָמָה.

אִישׁ מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אֶת הָאִשָּׁה יוֹצֵאת

וּבְכָל פַּעַם נִכְנְסָה לְבֵיתוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת.

מַעֲטֶפֶת דּוֹמָה זְקִיפוּת קוֹמָה וְרָזוֹן

אַךְ לְלֹא סָפֵק כָּל עֶרֶב הָיְתָה זוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת.

מְרַכְלִים הֵחֵלּוּ הַשְּׁכֵנִים

כִּי בְּסוֹף מַעֲשֶׂה חוֹנֵק אוֹתָן וּמְבַתֵּר אֶת גּוּפָן.

אוֹ נוֹעֵל אוֹתָן בְּמַרְתֵּף עָמֹק,

קוֹבֵר אוֹתָן בַּגִּנָּה.

אוּלָם מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמְעָה תְּלוּנָה עַל נֶעְדֶּרֶת

וְאַף בַּלָּשׁ לֹא הִגִּיעַ לַחֲקֹר.

יוֹם אֶחָד, הוֹתִיר עַל שֻׁלְחַן הָאֹכֶל

מַעֲטָפָה עִם שִׁשָּׁה חָדְשֵׁי שְׂכַר דִּירָה וְעָזַב.

בַּעַל הַבַּיִת נִפְגַּע קָשׁוֹת מִסִּפּוּרֵי הַזְּוָעוֹת וְהִתְקַשָּׁה

לִמְצֹא שׂוֹכֵר לְבֵיתוֹ.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לִשְׁכוּנַת בָּתֵּי הַקַּרְקַע, לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הַסִּפּוּר. מְחִיר הַבַּיִת שֶׁהִצִּיעַ בַּעַל הַבַּיִת הָיָה מַצְחִיק

וְנִפְלָא וְעוֹד בְּאוֹתוֹ אַחַר הַצָּהֳרַיִם חָתַמְנוּ עַל חוֹזֶה.

שָׁטַפְתִּי אֶת הָרְצָפוֹת בְּרֵיחַ לַוַנְדֶּר

קִרְצַפְתִּי אֶת הַקֵּרָמִיקוֹת בְּרֵיחַ לִימוֹן

נִגַּבְתִּי אֶת הַשַּׁיִשׁ בְּרֵיחַ וָנִיל

וְיָשַׁבְתִּי לִשְׁתּוֹת תֵּה חֲמוּצִיּוֹת.