הרבה זמן לא היינו בזורן

הרבה זמן לא היינו בזורן ואמא שלי כבר מתלוננת לי בטלפון שנבוא, אז אספנו את עצמנו קצת לשתי מזוודות ועלינו על המעבורת של 5 בבוקר לסופ"ש. 

אנחנו עדיין גרים על הארץ כי חייזרים עושים לך צמרמורת ואפילו שכולם שם כבר מתים או בסטאזיס, וכל המדענים אומרים שחור התולעת שהם הציבו בצד השני של הירח הוא יציב למיליוני שנים, אפילו ככה, זה עושה לך רע בבטן. 

המעבורת היא מלבן אפור עמום שעומד בשדה התעופה. יש עליה את הלוגו החדש של אל-על. זה עם הטיל שממריא מהאמצע של המגן דויד. אנחנו מחנים את הטויוטה הישנה בתחנת העגינה ולוקחים את הכיסאות אחורה. כשאנחנו ממריאים יש רגע של בחילה קטנה. 

 לי אישית זה קצת חבל כי תמיד רציתי לחיות שם למעלה. אבל את אומרת שלמעלה ולמטה זו גם ככה אשליה. שם זה כוכב לכת ופה כוכב לכת. מה ההבדל בכלל. בשביל 99.9999999999% מהגלקסיה אנחנו החייזרים וכאן זה כוכב הלכת של החייזרים. ואני אומר לך שזו תפיסה מאוד פלורליסטית למישהי שמפחדת מחייזרים. ואת אומרת שנכון, ובכלל תמיד חשבת שאנחנו הרבה יותר מפחידים מהזורנים ועובדה שניצחנו אותם וכבשנו אותם. אבל מה לעשות שאנחנו זה אנחנו, והם זה הם. וזהו זה. 

מוטי כרסנטי מהבנק יושב שתי מכוניות מימין. הוא עם אישתו ושלושת הילדים והם משתוללים באוטו וצועקים כשאנחנו עוברים בחור התולעת ויש את התחושה המוזרה הזאתי כאילו שהפכו אותך מבפנים החוצה. אני אישית אוהב את הנוף מהחלונות ברגע הזה. אבל אני די יוצא דופן בזה. את עוצמת את העיניים. לא אוהבת לראות את הכוכבים הופכים לשחורים ואת השמיים ללבנים. ולא את הדמות המוזרה הזאת שכאילו מסתכלת עליך תמיד משם. את אומרת שזה מזכיר לך את המלך בצהוב. ואני צוחק עלייך כמו תמיד. כל הפיזיקאים אומרים שזו רק איזו אשליה שעולה מהתת מודע הקולקטיבי שלנו.

כשאנחנו מגיעים אנחנו משתחררים מהמעבורת וטסים לבית של ההורים ב-6. זה ערב חמישי ויש קצת פקקים בכניסה לאטמוספרה. אנחנו שמים מוזיקה ואת נרדמת קצת. אני חושב על רעיון למשחק לוח חדש שהחבר'ה בעבודה יתלהבו ממנו נראה לי. ושותה מהקפה שקנינו בתחנת הדלק.

את מתעוררת כשאני נכנס לשביל הגישה. ומחייכת אלי. אולי בכל זאת יש סיכוי לשכנע אותך לעבור. אולי בשנה הבאה.