נצח

אדם אינו יודע מה הוא מבקש כשהוא מבקש לחיות לנצח. אני יודע. מצאנו במאה ה-31 דרך להפוך לבלתי גשמיים כמעט לחלוטין. רק פוטון יחיד נדרש, בטכניקה זו, כדי לשאת את כל המידע שהינו אדם שלם, והוא הופך פשוטו כמשמעו לקרן אור. כל כולך מוטבע, מודפס, בדבר העל זמני המופלא הזה. הנע תמידית במהירות האור. שער אל האינסוף.

קבוצה מאיתנו היו הנסיינים הראשונים והאחרונים, עד כמה שאני יודע. חלק מאיתנו חשבו שאנחנו הולכים לפגוש את אלוהים. אחרים רצו לתור את היקום בתור קרן אור נצחית, מודעת, המסוגלת לשלוט בתנועותיה ומסוגלת גם להקרין החוצה מעין הולוגרמה אנושית שיודעת לדבר ולתקשר. אנחנו נהיה מלאכים, אנשי אור.

כמובן, כבר היו אנשים שניצחו את המוות בעזרת מרחבים וירטואליים. אך לא מדובר באלמוות אמיתי. קודם כל הוא תלוי בקיום החומרה הנכונה. ואין חומר שאיננו בלה בסופו של דבר. ובנוסף, אתה עובר לחיות בסביבה וירטואלית מעשה ידי אדם, וכל כולך נשלט בכל רגע על ידי התבונה המלאכותית או על ידי כל משתמש בן אנוש שיש לו רצון בכך. אפילו כאשר נחקקו זכויות האדם הוירטואלי, בהינתן מספיק ידע וכישורים, יכול היה כל אחד לפרוץ אותך. 

אשתי בכתה, אך היינו כבר זקנים. וזו הייתה פריצת הדרך הגדולה שלי. היא לא עמדה לעמוד בדרכי ורק ביקשה שאבוא לבקר אותה לעתים קרובות ולא אתרחק מידי כל עוד היא עדיין בחיים. לבוא איתי לא רצתה. היא פחדה מאוד ממה שממתין לנו בהמשך. 

אילו ידעתי מה שאני יודע היום... אינני יודע מה נמצא מעברו השני של גשר המוות. וייתכן שלעולם כבר לא אדע. אני חושב מלים אלו מעמקו של עידן החורים השחורים. כעשרים טריליון טריליון טריליון טריליון טריליון טריליון טריליון שנים לספירתם מעוררת החמלה של הנוצרים.