40 שנה במדבר

פרולוג 
הספר הזה נכתב מתוך חוויה אישית והבנה , שהחיים האלה טומנים הרבה מעבר לתפיסה רציונלית והגיונית. 
כל חיי עסקתי בשאלה מי אני, מדוע אני מתנהלת בצורה מסוימת ומגיבה באופן מסוים, לא הייתה תשובה אחת ברורה לשאלה הזאת נדרשו לכך 38 שנים , שבהם פניתי לתחום הרפואה השלימה והמיסטיקה, מה שאפשר לי להכיר סוגי טיפולים שונים אשר טיפלו בגוף הפיסי שלי וברובד הנשמה שלי , מכל הטיפולים שחוויתי שחזור גלגולים היה הטיפול שנתן לי את התשובות לשאלה מי אני, הייתי צריכה להבין את העבר הרחוק שלי על מנת לחבר את הפאזל העכשווי שנקרא אלינור נוס, הפאזל התחבר והתובנות נפלו ובתוכם ההקבלה בין החיים שעברתי לחיים הנוכחים היא מדויקת , ומתוך ההבנה של חוק הקארמה ותיקון , התאפשר לי מתוך בחירה ולקיחת אחריות על חיי לשנות את גורלי ולעשות בחירות מודעות יותר שישנו לא רק את מהלך חיי , אלא גם את הסובבים אותי , והדורות הבאים שיבואו אחריי.  
הסיפורים שבחרתי לשתף הן חוויות שחוויתי בגלגול הנוכחי שזורים גלגולים מהעבר שהובילו לדפוסים שחוזרים על עצמם ובכך אפשר  לי לעשות בחירה מחדש של המסלול שנקרא החיים שלי.  

סיפור 1 
נחיתה לקרקע 
הסיפור הראשון שאני רוצה לספר עליו הוא מול בני בכורי אוריאל -יוסף  
מהרגע שהוא הגיח לעולם נהייתי מבולבלת , ילד ראשון , לא עיכלתי , לא הבנתי, לא ידעתי, הרגשתי שמרגע אחד שאני לבד חופשיה פתאום נחיתת אונס אין יותר מרחב , אני על הקרקע עם גוף כואב , וילד בידיים . מתוך הכאב החלו לעלות רגשות השנתיים הראשונות היו מלוות בתחושות של חוסר הכלה, בלבול, אשמה והמון כעס על עצמי. ולא הבנתי למה אני מרגישה רגשות שכאלה , הבאי ילד לעולם אז למה שאגיד אשמה , הייתי משכיבה אותו לישון ומבקשת ממנו סליחה מבלי להבין למה , את התשובה לשאלה קיבלתי בקורס לשחזור גלגולים. 
באחד השיעורים , ידעתי שבערב יש לי שיעור וזה היה התור שלי לבוא עם שאלה, ובחרתי להציף את הנושא של אוריאל,  בצהריים יצאתי לטיול עם הכלבה שלי בחורשה , ותוך כדי שאנחנו מטיילות אני מרימה את הראש ורואה חבל קרוע קשור לעץ ומתנפנף ברוח. השערות סמרו לי באותו רגע תחושת דז'הוו, הכתה בי , הרגשתי שאני מכירה את התמונה הזאת . המשכתי ללכת .  
הגיע הערב הגעתי לשיעור בנינו שאלה שתוביל אותי לתשובה מדוע אני מרגישה רגשות של כעס, ואשמה כלפי הבן שלי, התהליך נעשה בדמיון מודרך והתשובה הופיעה , ראיתי את עצמי כמו בחלום נשואה שוב לבעלי עם שני ילדים , הייתי בהריון , ילדתי בת שלא נולדה בסדר , היה בה איזשהו מום מסוים לאותה תקופה לא היו הגדרות,  רק שהיא לא הייתה נורמלית. לא יכולתי להכיל את זה וכתוצאה מזה נכנסתי לדיכאון הפסקתי לתפקד כאמא  כאישה. וכתוצאה מזה בעלי דאז , החל להתרחק ממני , לבגוד בי, המצב נהיה בלתי נסבל חשתי תחושות של תסכול חוסר אונים , לקחתי החלטה ניגשתי ליער ותליתי את עצמי על עץ . התאבדתי הפסקתי לקחת אחריות על חיי, לא הכלתי את הבת ואת מה שנהיה מהמשפחה שלי. לכן בצהריים הרגשתי שהתמונה של החבל עם העץ הייתה מוכרת . 

כל מה שחוויתי בגלגול הנוכחי חוויתי גם היום.  
למחרת השיעור מזה בתקופה אני ובעלי ראינו שאוריאל מתנהג בצורה מוזרה ולא אופיינית לגיל לכן פנינו להתפתחות הילד והיינו כחצי שנה בטיפולים, למחרת השיעור קיבלנו את התוצאה של האבחון שהבן שלנו מאובחן על רצף האוטיזם , הפעם לא ברחתי לא כעסתי לא פחדתי , הסתכלתי על הרופא וחייכתי בלב, עצם הידיעה מתוך השחזור שחררה אותי מהקושי והכאב שמתקבל מהידיעה שהבן שלי מאובחן  . 
הרופא שאל אותי אם אני מבינה את המשמעות של מה שהוא סיפר לי הרגע כי לא נראיתי לו מופתעת, ואמרתי לו שאני כבר ידעתי שיש בעיה , וזה שכרגע יש לבעיה שם לא משנה שום דבר, רק מאפשרת לי לעזור לאוריאל בצורה יותר מדויקת ונכונה עבורו  .  
הידיעה וההבנה של מה שקרה בגלגול ההוא גרמה לי לבחור מחדש באוריאל ובתגובה שלי כלפי הקושי שלו בהיותו אוטיסט.  
מאותו רגע אני מקדישה את חיי לטיפול  באוריאל והכלה שלו ובכך יצרתי שינוי , לא רק לעצמי אלא גם לנו כאמא ובן שחווים שוב  חיים יחד .