דף #5827

המרפאה

מהחלון ראיתי מספר עורבים מעופפים בפראות מופרזת. חשבתי "ציפורים. היצ'קוק," חשבתי. כמובן שביטלתי זאת את המחשבה בעיני רוחי ביד קלה, שהרי זה רק המבט שלי, וזה לא אומר שזה נכון במציאות.                      

פציינטים שונים ישבו בפיזור על ספסל ההמתנה לרופא. רופא המהולל ששמו הפליג עד מחוזותיי בצפון הארץ. הכול נראו לי רגועים יתר על המידה על אף העובדה שכולם שכולנו כולל אני חיכינו לאיזשהו ניתוחון בפנים להסרת נגע. מולי ישבה אישה מבוגרת מאד, . אולם עיניה באופן מדהים היו פקוחות לרווחה וגדולות למידות אישה בגילה.  לפתע קלטתי הבחנתי שעין אחת שלה כחולה והאחרת ירוקה. היא נעצה בי עיניים נוקבות, כמו חשה שאני מהופנטת ממנה. לא יכולתי להסיר עיניי ממנה. נזכרתי, כי בבניין שלנו חי הכלב חץ שאף אצלו עיניים בצבעים שונים לגמרי כצבעי העיניים של האישה ההיא.    זה היה מגוחך למה מגוחך בעצם? למראה ונכנסתי למעין אווירה פלאית בלתי מוסברת.

 אין תמה שעל רקע זה, קפצתי ממקומי, כשהרמקול הכריז את המספר שלי לפי הפתק שבידי. קפצתי ממקומי.                                הרופא שישב על כסאו, איש קרח בגיל העמידה. כבר צימחה לו פומה מתחת לסנטרו, פייפ כבוי לצדו, (סמל בריאות גרוע,) ידיו שהשתרבבו מבין שרווליו היו - שמנמנות ושעירות בצבע ג'ינג'י. כולל אצבעותיו. חשבתי שואולי אודם שערותיו מעיד על מזג חם ויצריות עודפת, חשבתי.    ובכל זאת קיוויתי, שיתייחס אליי בעדינות חרף העובדות הפיזיות אודותיו.             התיישבתי על הכיסא לידו והגשתי לו את המספר שלי בעוד ידי רועדת. ניסיתי להירגע בדיבור פנימי של "הכול יהיה בסדר." ניסיתי להירגע בדיבור פנימי.       אולם בעוד הרופאהוא שואל אותי שאלות בסיסיות לגבי מצב בריאותי והיסטוריה של מחלות, ואני קלטתי את עיניו המצמיתות. הן נתגלו לי מבעד לעדשות משקפיו: עין ימין נראתה פוזלת ועין שמאל כביכול הבהבה. אחר קלטתי שגם עדשת משקף שמאל הייתה עבה בהרבה מהימנית ולכן התקבלה עין זו מכווצת ורחוקה.           חששתי בליבי, איך יראה את מקום הנגע ולא יפספס חלילה? .     יחד עם זאת הופעתו הייתה כה חדורת כבוד וזקופת קומה - שלא היה ספק, שהוא לא אחד שטועה לעולם! , בכך לא היה שום ספק. לאחר התשאול אותי הוא קם לעבר דוד אדיר ממדים מכוסה היטב במכסה מעץ. בתנופת קוסם הרים באחת את המכסה, ענן סמיך לבן התנשא אל על. מהדוד, הוא טבל בו את מקלו ובבת אחת הדביקו על הנגע שבפניי. אמרתי בליבי: זהו, כאן נחקקה אות קין כנראה מקדמת דנא ואני הבאה בתור , אלא שלא פשעתי ולא רצחתי את אחי.

נכתב על-ידי
שולה ברנע
סופרת ומשוררת
הדף נקרא 45 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי