בקע טבורי
מאוחר בלילה,לאחר לילות רבים כאלה שוב התעורר במיטתו,ליבו ,מלא עד גדות מרטיב את המיטה.
הוא חושב לעצמו;
"אי אפשר ככה יותר עם המשקל העודף הזה,בכל לילה עולה עליי משקלה עוד מאשר אתמול.עד לא מזמן..",הוא מתרומם לאט ממשכבו,גופו עוקב אחריו,שלד מוליך בשר כמו כלב זקן ורצועה המנסה להמתח ואז שוכחת בכלל למה נתכוונה ,והיד נעלמה אשר אינה מושכת בה עוד.
-"עד לא מזמן יכולתי עוד להסתובב על הצד אבל אני כבר מתפוצץ."
הוא מתחיל לפסוע בשקט עד כמה שניתן אבל הריצפה כהרגלה חורקת,קול חלוש מזמזם מתחת לחריקות העץ הנבוב;"אי אפשר לישון ככה!"
-"אני יודע,אני יודע" הוא חורק בין שיניו המתפזרות לחיוך שובב.
-"אני יודע מה עליי לעשות"
הוא ממהר אל המעיל התלוי לצד דלת הכניסה ולובש אותו ויוצא מן הדלת בלי שלקח את צרור המפתחות אבל את המטריה , כן.
הוא טורק את הדלת ,יורד מהר בשבלול המדרגות ופותח את דלת היציאה מן הבניין אל הרחוב,הוא פותח את המטריה וממלמל לעצמו אולי הוא מזמזם איזה שיר ,פניו מלאות שמחה והוא צועד,אל תוך הרחוב השומם ,הוא מרים את פניו אל הגשם ומלחש,מלמוליו או שירו יוצאים בקול רם וברור יותר עכשיו כשהוא מתבונן בטיפות מן השמים נופלות אל תוך עיניו,הוא מרגיש את המקום שבו עבר פעם ניתוח "בקע טבורי" ,משהו זז שם בזמן שהוא ממשיך בקולו לדבר אל הגשם.
הגשם חודר אל עיניו וממלא את אפו ואת פיו ויורד במורד גרונו עד לבטן המתפקעת ומתוך הטבור הוא מתחיל להרגיש משהו נפתח ,הוא זורק את המטריה שמתגללת בין השלוליות הגדלות סביבו,יוצאת לו מהבטן תיבת נוח מתנפחת.