משבר אקלים

משבר האקלים תפס את נח מהרהר ברוע מעשיהם של בני האדם. 

המשקעים התרבו, הפרת והחידקל הציפו את השדות שוב ושוב, ואנשים עשו רע אחד לשני בלי שום סיבה טובה.

ככול שנח יכול היה לדעת - הוא לא ידע הרבה; הוא חי מזמן ולא היה בקי במדע - האלים עמדו להעניש את בני האדם על התנהגותם. האלים דגלו בצדק, והצדק האלוהי היה רטוב. או לוהט. אבל התאים לו יותר רטוב.

אז נח בנה תיבה בחצר. מין מחסן ענקי שהוא קיווה שיצוף כשהמבול יגיע. לתוך המחסן הוא אסף זכרים ונקבות, שאתרע מזלם להתקל בו. הפשפוש בין הרגליים הוציא לו שם מפוקפק, והוא גם הסתבך עם השכנים, שכמה מבעלי החיים היו שלהם, אבל הדבקות שלו במשימה קנתה לו גם אהדה, ובסופו של דבר כולם המתינו בהתרגשות לראות מה יקרה, אם וכאשר המבול יגיע.

חורף אחד זה קרה. ירד וואחד גשם. כמה ימים רצוף. נראה כמו חודש לפחות. בעלי החיים במחסן נרטבו קשות. המחסן הוצף. 

מרוב פדיחות, נח עזב את בבל ועבר לאררט. 

הייתה לו תקופה שהוא התמכר לטיפה המרה ואחר כך הוא התנסה בנודיזם, מה שסיבך אותו עם הילדים, שלא ראו בעין יפה את כל העניין הניו-אייג'י. 

הסיפור על התיבה, בכל אופן, תפס.