פורטרייל

את יודעת מיטל, שוב פעם זה קרה כמו איזה נבואה שמגשימה את עצמה. תכלס, לא ידעתי מה לעשות הרגשתי שהדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לצעוק עליה הכי חזק שאני יכול או כמו תמיד לברוח למשרד ולתת עבודה עד שתיים שלוש לפנות בוקר ולחזור מתי שיעל בטוח ישנה , כאילו fuck it. אבל בפעם הראשונה הרגשתי שהפעם אוכל להגיב אחרת, אולי זה בגלל מה שדיברתי עליו בטיפולים הקודמים הבנתי שזה בעצם הדיפולט שלי לרוץ לעבודה בכל פעם שאני מרגיש רע. והפעם למרות שרציתי לברוח ,אפילו לא הבנתי למה אני מרגיש כמו שאני מרגיש אז במקום לרוץ משם פשוט נשארתי שם.

דורון, זה ממש התמודדות חדשה שלך מול זה. איך הרגשת ?

האמת ? ההרגשה הייתה נוראית, כאב לי כל כך בכל הגוף ממש .אבל לא היו לי מילים אז שתקתי.

דורון, אני רואה שאתה מאוד נסער. הכאב שאתה מביא לפה עוצמתי מאוד. אני רואה את העיניים שלך, את העצב. אתה מרגיש את העצב הזה כאן ברגע הזה ?

כן , זו תחושה חונקת , לחץ בחזה כאילו מושכים אותי בידיים משני הכיוונים, כל יד למקום אחר, ממש נמתח כמו איזה קפיץ.

ואוו, מה שאתה מרגיש עכשיו בחזה בידיים. אתה מכיר את התחושה הזאת אולי ? היא מוכרת לך? מה היא מעלה ?

כן ..אני לא יודע למה אבל זה מזכיר לי איזה רגע כזה שהיה לי כשהייתי בן שמונה. חזרתי נסער מבית הספר אחרי עוד מכות עם ילד מהכיתה השניה, וכשנכנסתי הבייתה ראיתי את אמא שלי שם עם דמעות בעיניים.

זה בסדר לך עם נבקר את הילד ההוא ביחד ? שנוכל לראות מה היה שם ברגע ההוא?

את מתכוונת לדמיון מודרך הזה שאת עושה? איך שלא קראת לו פורטרט ?

ואוו, אני רואה שאתה ממש שולט בחומר, פורטרייל, זה השם המדויק. כן אפשר לעשות את זה ביחד אם אתה רוצה. אז בוא תתאר לי רגע את הרגע הזה בוא נדמיין שאנחנו מבקרים את הילד הזה 

אני לא יודע אפילו אם זה היה אמיתי זה מן זיכרון כזה קצת כמו סיפור.

זה בסדר , מה שחשובה היא החוויה עצמה , איפה היא פוגשת אותך כרגע. אז אמרת שזה היה בסלון הבית?

כן, היא ישבה שם על הכסא מול שולחן האוכל ואיך שנכנסתי היא מייד התחילה לדבר איתי, ככה כשהדמעות בעיניה.

תספר לי מה היא אמרה בוא נשמע אותה. זה בסדר שנכנס לשם ביחד ? אני בעיקר אקשיב לדיאלוג שלכם ואולי מדי פעם אגיד משהו, אתה לא תהיה לבד וכשתרצה תמיד תוכל להיעזר בי.

אוקיי.

אז אמרת שהיא התחילה לדבר איתך. אתה זוכר מה היא אמרה ?

כן ,להגיד מה היא אמרה ?

כן אתה יכול להגיד אותה, את הקול שלה.

אוקיי אז מה שהיא אמרה זה ״אני רוצה עוד , עוד עוד עוד. מה שנתת זה לא מספיק למלא את מה שאני צריכה״

ומה ענית ?

עניתי ״אין לי מספיק אין לי לתת , אני יודע שזה התפקיד שלי לעזור לך , להיות המנחם , אני יודע ואני רוצה אני כל כך רוצה. אני רוצה שלא תהיי עצובה״

אז אתה יודע מה. אני לא רוצה להפריע לדיאלוג ביניכם אז אתה פשוט יכול להגיד פעם מה אתה אמרת ופעם מה היא ענתה..אז בוא נמשיך עם הדיאלוג הזה ואני אתערב רק אם ארגיש שצריך.

טוב , אז היא ענתה לי ״אני לא יכולה להפסיק להיות עצובה רק אתה יכול להרגיע אותי , תראה איך אני נרגעת איתך. מספיק שהסתכלת עליי אני כל כך עצובה״

״אני רואה שאת עצובה , אני רואה את העצב בעיניים שלך . אני יודע שזה בגללו , הרשע הזה. צועק בלי חשבון , מפחיד. את עצובה בצדק, גם אני הייתי עצוב אם היו מתנהגים אליי ככה. זה לא פייר״

״אין לי מילים , אני רק עצובה, אני מצטערת לא הייתי רוצה שזה יקרה לך אתה יודע שאני עושה הכל שתרגיש טוב. רק אתה מבין אותי אף אחד לא מבין אותי ככה״

״הנה תראי ,הנה תקליט חדש שקניתי , אשים לך לשמוע נכון שזה נעים ?״ ואז אני שם את התקליט.

דורון אתה יכול להמשיך

״נכון , גם אני אוהבת את המוזיקה הזו , איזה כיף - איך אמרת שקוראים להם? השמעת לי אותם כבר נכון ? איזה כיף רק אני ואתה. רק אני ואתה|

״רק אני ואת. תקשיבי לצלילים , את שמה לב לגיטרה ברקע? נותנת הרמוניה לצלילים, אם מקשיבים למיתרים בריכוז אפשר לדמיין שהוא נעלם.״

״מי?

״הוא, זה שלא אומרים את שמו״

״תן לי לנסות רגע להקשיב ? נכון כשאני מקשיבה לגיטרה באמת עצוב לי קצת פחות, ואוו איך אתה יודע לעשות את זה ? זה כמו קסם. אתה קוסם. אתה יודע את זה ? לא תארתי לעצמי שיהיה לי ילד עם כוחות כאלו כבר בגילך. תראה, הייתי כל כך עצובה ופתאום אני לא, איך אתה עושה את זה ?״

״לא יודע, יום אחד גיליתי את היכולת הזאת לא זוכר מתי ואולי זה ניסוי וטעיה, ניסוי וטעיה. האמת שאת האדם הראשון שאני מפעיל עליו את הכוח הזה שיש לי . כנראה שזה ממש טוב ואיך לא בעצם? את יודעת, שמתי לב שכשאת נרגעת גם אני נרגע. אני אפילו לא יודע למה אבל שכשאת נרגעת פתאום שקט לי . אני לא יודע לכמה זמן אני אצליח להחזיק אותך ככה, במצב הרגוע הזה, אבל בינתיים נראה שמה שאני עושה עוזר גם לי איכשהו. אולי אם אני אצליח להרגיע אותך גם אני אירגע. כשאת לא רגועה אני לא רגוע וכשאת רגועה אני יותר רגוע. אבל אי אפשר לדעת, אי אפשר לדעת.״

״מה אי אפשר לדעת ?״

״אי אפשר לדעת , מה יקרה אם פתאום אני זה שאהיה עצוב״

״אם אתה תהיה עצוב ?״

״כן, עצוב כזה״

״בלי קשר אליי ?״

״בלי קשר. סתם עצוב משל עצמי.״

״מממ..תן לי לחשוב. אם אתה תהיה עצוב, אז בטוח שגם אהיה עצובה, אני אדאג לך שאתה עצוב. זה מאוד יעציב אותי. לא רק שעצוב לי כבר עם עצמי אז פתאום גם אתה תהיה עצוב וזה המון עצב. המון המון עצב. זה יותר מדי עצב בשבילי העצב שלי העצב שלך מתערבבים לי פתאום…רק לחשוב על זה גורם לי להרגיש עצובה עכשיו , למה הכל יכול להיות כל כך מעציב ?״

"נכון אמא ? גם אני לפעמים מרגיש עצב כזה עמוק בפנים. ותאום אני לבד כזה הכי לבד . אבל עכשיו פתאום גם איתך אני מרגיש לבד למרות ששנינו עצובים״

״די אל תגיד לי את זה זה מפחיד אותי לחשוב על זה!״

״זה מפחיד גם אותי. אני באמת לא רוצה להרגיש עצוב אבל זה יוצא לי בלי שליטה. שתוק עצב שתוק כבר. אמא, אני לא מצליח להשתיק אותו, זה כואב לי בגוף , אני מנסה בכל הכוח אבל הוא רוצה לצאת . איי, זה כואב , איי אההההההה..״

״מה אתה חושב שאתה עושה!? תפסיק עם זה מייד. עם הצעקות המטופשות האלו, אמרתי לך זה עושה אותי עצובה. די !״

״אבל אמא זה יוצא, אין לי שליטה אני לא יודע איך לעצור את זה . את יודעת ?״

״לא ידעתי עד שהגעת לעולם. אתה יודע שאתה היחיד שמרגיע אותי. אז בבקשה בלי שטויות, לא צריך את כל הדרמה הזאת״

״טוב אמא טוב, אז אני אשים מוזיקה ? מה את אומרת על פול סיימון?״

״אוי זה נעים , מאוד נעים. אני נרגעת. קוסם אתה קוסם .איך הייתי רוצה להרגיש ככה תמיד רגועה כזאת. אתה יודע מה אפילו שאתה תמיד בסביבה שם מספיק לי״

״גם אני רוצה להרגיש ככה״

״הלוואי וזה היה נמשך כך הביחד הזה שלנו, אבל, אני מקווה שזה לא יכעיס אותך או יעציב אותך, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה אבל יש בעיה עם זה״

״נו תגידי, תגידי״

״עזוב לא משנה״

״אוף אמא די כבר. אני רואה את המבט העצוב הזה שלך בעיניים, קשה לי איתו״

״טוב, אבל תבטיח לי שלא תכעס״

״מבטיח״

אולי בעצם לא תלך? אולי לא תעזוב? תישאר! זה כל כך עצוב לי לחשוב על זה שאתה נעלם לי תיכף ואני אשאר לבד איתו בדיכאון שלי בלי שאף אחד יעזור לי, בלי שאף אחד ירגיע אותי כמוך. ואמרת בעצמך שזה עוזר גם לך כשאני רגועה״

״ממש הייתי רוצה אמא. אבל את יודעת יש לי חיים, אני בנאדם מבוגר, אני לא יכול להיות איתך כל הזמן וגם זה משהו שתיכף יגמר, מיטל אמורה להגיע בכל רגע ולהפסיק את זה״

״ואתה באמת רוצה שזה יפסיק ? תראה כמה טוב לך , בעצם הלכת למיטל כי היה לך רע לא? והנה תראה כמה טוב לך כשאתה פה איתי. מתי בכלל היה לך כל כך טוב כמו עכשיו? אנחנו יכולים להחליט ביחד שאתה נשאר ולא חוזר עם מיטל. זה רק עניין של החלטה.״

אוקיי דורון, בוא נעצור רגע ונתבונן במה שעלה. בוא רגע תנשום עמוק ודרך הנשימה נחזור ביחד לחדר, להווה כדי שנוכל להתבונן ביחד על הדיאלוג המשמעותי הזה

״אתה צריך להעיף אותה״

דורון? זאת מיטל, אני רואה שאתה יושב על הכסא די הרבה זמן ולא אומר דבר כבר מספר דקות , אבל ברור לי שמשהו מעסיק אותך, אולי תוכל לשתף אותי מה אתה מרגיש עכשיו? מה יש בשתיקה הזאת ? מאיפה היא מוכרת לך

״אם לא תעיף אותה אתה יודע מה יקרה. תחזור לחייך האומללים, חסרי התקווה והאהבה שאתה מקיים כבר כל כך הרבה זמן. תראה כמה טוב לנו ביחד, אתה זוכר רגע מאושר יותר מזה בחיים ? רגע יותר שלם ממה שיש לנו כרגע?״

דורון, אתה שומע אותי? דורון ? בוא נסיים רגע את הפורטרייל , אני רואה שאתה מאוד מרוכז, שמאוד חשוב לך להמשיך אבל אני קצת מוטרדת ממה שקורה כרגע, השתיקה הזו שלך קצת מזכירה את השתיקות שהזכרת שהיו מלוות אותך בילדותך, וכשאני מציצה על השעון אני רואה שהזמן שלנו למפגש הזה מסתיים בעוד שתי דקות. ואני רוצה שיהיה לך קצת זמן לעבד ביחד איתי את מה שעלה פה.

״אתה לא מתכוון להקשיב לה נכון? אתה יודע שאני לא יכולה בלעדיך ,לא יכולה. זאת האמת. ואתה גם יודע שאם תעזוב אותי הפעם אני אמות, פעם קודמת עוד איכשהו שרדתי את זה שעזבת אבל הפעם אני פשוט אמות, ואם אני אמות זה יהיה בגללך כי אף אחד בעולם הזה לא יוכל להרגיע אותי כמוך. הביקור שלך פה הבהיר לי את זה אחת ולתמיד. אף אחד, אף אחד לא יכול להציל אותי. רק אתה."

״אמא אני... אני לא רוצה לעזוב אותך ככה. אני רוצה להישאר, את צודקת, מאז שהייתי ילד לא הרגשתי כך, לא עם מיטל ואפילו לא עם יעל. כל כך חשוב, כל כך עוצמתי, סוף סוף משהו מצליח לי באמת..אבל אמא, תיכף נגמר לי הזמן ואז אני אצטרך לעזוב, אמא אני נשבע שאני לא רוצה לעזוב אותך ככה אבל אין לי מה לעשות מיטל תיכף תגיע״

״אתה יכול להישאר, כל מה שאתה צריך לעשות זה להפסיק להקשיב לה, וזהו זה נגמר אנחנו נוכל להישאר פה ביחד לתמיד, פשוט תתעלם״

״אבל איך ?״

״כל מה שאני מבקשת זה שתעצום את העיניים , דמיין רגע שאתה מבוגר, היה לך קשה בחיים ועכשיו אתה כבר מרגיש טוב בעיותיך נפתרו, ואתה כרגע נמצא במפגש האחרון שלך עם מיטל, אצלה בקליניקה, מודה על מה שנתנה לך ונפרד ממנה לשלום. אתה יכול לחשוב מה אתה אומר לה ?״

״כן. מיטל תודה לך, הטיפול היה מצויין אני מרגיש שהתגברתי על הבעיות שלי בזכותך עכשיו אני נפרד ואז מה אתה ממשיך בחיי״

״ומה היא עונה ?״

"היא אומרת לי שהייתי יקר לה והיא מבינה, מבינה את האהבה שיש לי אלייך. שסוף סוף מצאתי את מי שנותנת לי כח , היא אומרת לי שאת זו שנותנת לי כח, להרגיש שלם עם עצמי בעל כוחות, מטפל אמיתי לא כמוה.״

״ואז מה אתה עושה ?״

״נפרד ממנה לשלום, הנה היא עוזבת את החדר״

״יופי, אתה יכול לפתוח את העיניים , אתה רואה אותה ?״

״לא , היא כבר לא כאן. אז אני יכול להשאר, ואוו אני לא מאמין שהצלחנו! איך את מרגישה עכשיו?״

״כרגע אני שמחה אבל אולי עוד מעט אהיה עצובה שוב, אבל כרגע שמחה, בזכותך. עכשיו, בוא תהיה כאן איתי צמוד צמוד אליי."

דורון? דורון? זאת מיטל! תתעורר בבקשה. דורון, תעורר ! יש כאן מישהו בקליניקה? אני פה עם מטופל והוא לא מתעורר ..דורון ?!