כרוניקה של ג'וינט קטלני 2
איתי שקד
28 ליוני 2023
·
3 דקות קריאה, 423 מילים
בתחילת אוגוסט הגיע הזמן ותום קנה שני כרטיסים, הלוך ושוב, ב'אייר אמסטרדם,' לטיסת לילה במושב עם מקום לרגליים. בערב לפני, ויקי גילחה את ראשו על אפס ועזרה לו לארוז בגדים יפים שהביאה מהפקות אופנה שעבדה בהן ומחנויות מעצבים שהכירה. תום ארז כמה ספרים וחוברות קומיקס כדי שיהיה לו מה לקרוא בוונדלפארק המכושף, עדכן את הפלייליסט היומי בספוטיפיי ובאישון לילה המריא מטרמינל 3 אל עיר הקופי שופס הקסומה והצפונית, שזוהרת מתוך ערפל עישונים סמיך בקצה היבשת האירופאית.
הטיסה עברה בשלום, למרות שתום לא ישן דקה. האוכל היה טעים בצורה מפתיעה. הוא ירד מהמטוס בלב הלילה השחור, קר מאד, ורץ ישר לתוך הסכיפול. הוא החתים את הדרכון בביקורת הגבולות, חיכה כרבע שעה עד שהמזוודה יצאה מהשינוע, ומחוץ לטרמינל תפס מונית לילית לאמסטלוין. הוא נתן לנהג את הכתובת שבן רשם לו על פתק צהוב והמונית יצאה לדרך. הנוף של אשמורת הלילה ההולנדית לא עניין אותו כמו להגיע לבית של בן וריקי שבקצה השכונה, לעלות בדילוגים לחדרם שבעליית הגג, להיכנס למיטה עם הבגדים מהדרך ולישון עד מאוחר. תום היה עייף מאד מהטיסה וזה בדיוק מה שעשה.
***
אור של שמש אירופאית מבין חריצי תריסים העיר את תום בבוקר, מאוחר מאד. בנינוחות עצלה התיישב במיטה וגלגל סיגריה. הוא התפשט ונכנס להתקלח באמבטיה שבקומה השנייה. הוא התיישב על הבר במטבח למטה עם בוקסר צבעוניים, גופיה ארוכה וקעקועים, וצחק מול הסרטים המצוירים שבטלוויזיה. הוא עישן ג'וינט גדול שמצא בסליק של בן מאחורי המיקרוגל, שתה קפה חם וריחני מהפרקולטור האמריקאי, אכל דגני בוקר 'טריקס' עם הרבה חלב וסוכר ובאופן כללי הרגיש חופשי ומאושר בעולם - אור שמש הבוקר חימם את ליבו. הוא יצא החוצה למרפסת של הסלון שבקומת הקרקע, שהייתה בעצם חצר קטנה עם טרמפולינת ילדים ונחל קטן, שזרם בין הבתים. תום ישב על שפת הדק עם כפות הרגליים בתוך המים, נשכב לאחור וראה את ענני הקיץ עוברים לאט לאט בשמיים הכחולים. הוא עישן סיגריה. ציפורים צייצו מסביב ובעצי הצפצפה עברה איוושה חרישית שהשירה עלים לתוך הנחל. לאחר כרבע שעה נכנס בחזרה לתוך הבית ופתח את המזוודה. הוא בחר בגדים חדשים: ג'ינס קרוע, טישרט וי לבנה וג'קט קמופלאז' צבאי, גדול ומסוגנן. "אני יכול לקחת את האוטו שבחניה ולנסוע בדרכים ההולנדיות", חשב תוך כדי שצחצח שיניים ושם דיאודורנט ובושם, "אבל נראה לי שאקח את הרכבת הקלה ואסע לאמסטרדם. כן. אעשה לי יום מוזיאונים, ככה, לפרצוף," התחלה מוחצת לביקור ההולנדי שלו. הוא לבש את הג'קט והכין את התיק. "יש לי שבועיים שלמים למנוחה וטיולים, כדאי להתחיל באקשן אינטלקטואלי." הוא מציץ במראה. ברק שמיר. חתיך מהסרטים. "אחר כך אוכל לטייל בדרכים ולנסוע להיכן שבא לי." תום יוצא מהבית ונועל את הדלת, מחביא את המפתח מתחת לשטיח הכניסה. זהו. הוחלט. "היום, ורק היום, ואן גוך מחכה לי".
המשך יבוא