לא פשוט
כשמנסים להוציא ממך מידע, רצוי לפחות שיעשו את זה אנשים שמקפידים על צחצוח שיניים. "אני אשאל אותך שוב", חזר ואמר השוטר שרק רצה ללכת הביתה, אך משומה הטילו עליו את המשימה המיוחדת לחקור אותי. "אנחנו לא נזוז מכאן לשומקום עד שאתה לא נותן לי רשימה מפורטת, מדויקת ומתוקתקת של דברים שאתה אוהב ושל דברים שאתה שונא. יש לי את כל הלילה נשמה..אני גרוש.. לא מחכים לי בבית.. למה נראה לך שתקעו אותי איתך? אין פה אף אחד חוץ מאתנו נשמה. יאללה. דבר. למה שלב הבא אני לא נחמד ואני עובר לאיומים מפורטים באופן מילולי שאולי יתממשו. דבר אליי." כל מה שיכולתי לחשוב היה רק איזה סירחון יוצא לו מהפה. ממש יכולתי להריח מה הייתה המשחת שיניים האחרונה שהוא השתמש בה, מה שהוסיף עינויים פסיכולוגיים וסניטריים לכל החקירה הזאת של "מי אתה ומהו עולמך הפנימי כותב 1097?"
"FINE!" נכנעתי. התיישרתי בכיסא והתכוננתי לירות עליו את כל המידע שהוא כל כך רוצה לדעת, ואז זה הכה בי. למה לא לנסות ולרפרפ לו את זה, סליחה, לעשות לו 'פואטרי סלאם' (שזה בעצם ראפ לבן וחסר קצב כשחושבים על זה. ואני לא אוהב את זה מהסיבה הפשוטה שאני אוהב את המקור. שזה פשוט ראפ). כחכוח קל בגרון והתחלתי:
"תן תן לי ביט. אז ככה מר חוקר, או מר שוטר, אני אוהב כמעט את כל המוזיקה שקיימת. אני פחות אוהב שלוקחים שיר ישן ומדביקים עליו ביט חדיש בצורה מטומטמת. אני אוהב לטעום קולנוע..", "הלו הלו! ווה ווה!" קטע אותי השוטר, "מה נראה לך פה זה 'כוכב נולד'?? מה קשור עכשיו קטע מוזיקלי?". אבל המשכתי בכל זאת. כי כבר הייתי בשוונג:
אני אוהב להיות מופתע, אבל לטובה. לא אוהב שאנשים זורקים מילים קשות בלי מחשבה. אני אוהב את הקבוצה שלי- יונייטד כשהיא מנצחת, אני לא אוהב לחיות בחוסר וודאות או נחת, אבל מי אוהב? אני אוהב אנשים מעניינים עם סיפורים אותנטיים, אני לא אוהב שאנשים לוקחים צבעים של אחרים, לא אוהב מדברים על החיים שלא שלהם. זה אפילו די מקומם.
אני אוהב ימים בהם אני מרגיש יצירתי ומחשבתית מהיר. אני לא אוהב ימים של ביטחון עצמי בגודל של גרגיר. חול. אני אוהב לאכול. אני אוהב להרגיש שאני יכול- כל דבר בו נפשי חפצה. אני לא אוהב לפספס את רכבת העצה, שנהדפה הרחק רק משום הגאווה שמתמלאת? חבל. אני אוהב את צ'פלין כמו את הילדות שלי עצמה. אני לא אוהב סרטים ישראלים שנשענים על צה"ל ומדים, לא מיליטנט ולא שמאלן, אני פשוט חובב גדול של סיפורים פשוטים, ואם אפשר אז שיהיו שנונים ומצחיקים, כי האהבה הכי גדולה היא כנראה הומור. ברור שאני גם אוהב מאד את הדרמה והמתח. אם הסדרה או הסרט עשויים היטב אני בפנים, בגדול אפשר לומר שאני 'סאקר' של מילים. כשלעיניי ולמוחי אני רוצה לתת לנוח, אני אוהב לשמוע את שופן באוזניות. אולי זה נדוש או תלוש אך אין ספק כי אני אוהב את אתגר קרת. אני לא אוהב שמדברים בסרט. תמיד הרגשתי שנולדתי מאוחר, כי הסרטים והספרים, היצירות והאמנים אותם אני אוהב, שייכים לזמנים מפעם, זמנים שמרגישים לי כי היו עם טעם, ואנלא אוהב התפוצצויות גלובלית שקורית היום. כולם על כולם וירטואלית, והתחממות גלובלית, ועוד אין שלום. לא פשוט.
אני אוהב את הכינרת. אני לא אוהב אנשים שמגיעים לטבע ובאיזשהי זכות מלכלכים, ועוד עם שקיות של במבה? מה כל כך כואב לך להרים את השקית ולשים בפח? אני לא אוהב שקוראים לי "אח!", אם כבר אז "אחי", זורם עם מיינסטרים, לפעמים זה הכרחי.
בטח שמת לב שאני אוהב גם חרוזים לעיתים. לא יותר מדי, לאאוהב 'אובר-יוז' בטוב הטעם. אני לא אוהב טרנדים. או ליתר דיוק אני לא אוהב אנשים זומבים שהולכים אחרי העדר מבלי לשאול ולתהות בעצמם מה כל הפשר? אני אוהב את החורף. אני לא אוהב את הקיץ. אני אוהב את הבית. אני לא ממש אוהב שייט. אולי כף סתם לצוף על מים. אני בוודאות אוהב לבהות בשמיים. אני אוהב ערפול חושים זמני. סתם לברוח מהמציאות באופן יומיומי. אני לא אוהב להיות מכאני. לעשות טבלה, לכתוב 'זה כן זה לא' זה לא אני. אני אוהב להיות מוקסם. בין אם מיצירה של בנקסי או מאוכל טוב הנושק למושלם. אני אוהב ים. אני אוהב לא בריכה. אני לא אוהב ששואלים אותי מה 'כן אבל מה אתה אוהב יותר?' אני מוותר. אני אוהב ללמוד ולהעשיר את עצמי בכלים חדשים על הדרך. אני לא אוהב להרגיש עצלן, חסר השראה, מעל הראש לא נדלקת נורה, אין כל מעוף, חיי הם בלוף, מחשבות מתרוצצות על מאתיים קמ"ש ועשרים, הקירות סוגרים והריאות נחסמות, נראה לי, שאני אוהב להופיע על במות? אני לא כל כך בטוח, תלוי ביום. תלוי בתחושה, בביטחון. אני לא אוהב מנגו, אני כן אוהב בננה אני לא אוהב מלון. רשמת את כל זה אדני החוקר? ניסיתי לרשום לך מסודר אבל זה פשוט לא עובר. מסך כלומר, חשבתי שאולי תעדיף קצת לשמוע משהו חדש? למרות שהכל זה מיקס של הכל- 'השראה' נדמה לי שקוראים לזה היום."
"ציפיתי שתגיע לפחות ל-50 חרוזים", אמר החוקר וליטף את שפמו קלות. "ספרת?? וואו אחי, אתה לא יודע להנות מהעבודה שלך בכלל אה? שתדע לך זה לא קל כל החריזה הזאת. חרוז אחד לא במקום ואני ד"ר סוס רק בלי התמלוגים או המעמד."
הזמן המשיך במלאכתו וחלף. ואני נותרתי לי שם, ממתין לשמוע מה יעלה בגורלי.
לא פשוט.