דניאל

דָּנִיאֵל הוֹלֵךְ מוּלִי בְּלַיְלָה סַגְרִירִי

אֲנַחְנוּ מִתְחַבְּקִים בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב

הוּא מְנַשֵּׁק אוֹתִי עַל הַשְּׂפָתַיִם וְאוֹמֵר

חַכֵּה מְעַט, אֲנִי אַגִּיעַ בְּקָרוֹב

פִּתְאוֹם נִפְגַּשְׁנוּ כָּכָה בְּאֶמְצַע הַחַיִּים

כְּאִלּוּ לֹא עָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה

אַף פַּעַם לֹא מַמָּשׁ הָיִינוּ חֲבֵרִים

אֲבָל גָּדַלְנוּ בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה

הוּא נִצָּב מוּלִי גָּבוֹהַּ וְיָפֶה וְנַעֲרִי

עִם עֵינַיִם יְרֻקּוֹת כְּמוֹ בַּיַּלְדוּת

אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁסְּתָם כָּךְ נִפְגַּשְׁנוּ שׁוּב

הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ קוֹרֵא אוֹתִי פָּשׁוּט 

דָּנִיאֵל יוֹשֵׁב שָׁקֵט בַּדֶּשֶׁא הָרָחָב

וַאֲנִי מַנִּיחַ רֹאשׁ עַל יְרֵכוֹ

הוּא רוֹכֵן אֵלַי בְּלַחַשׁ מְנַשֵּׁק אוֹתִי רַכּוֹת

הַגּוּף פָּשׁוּט כְּמוֹ אֶצְבָּעוֹת פְּתוּחוֹת

זֶה קָרָה הַלַּיְלָה, זְרוֹעוֹתָיו אָחֲזוּ אוֹתִי

הֵן הָיוּ אֲמִתִּיּוֹת כְּמוֹ בַּחַיִּים

הִתְרַגַּשְׁתִּי וְהִרְגַּשְׁתִּי נֶאֱהָב

זֶה כָּכָה מִדֵּי פַּעַם כְּבָר שָׁנִים

דָּנִיאֵל יוֹדֵעַ שֶׁעִם שַׁחַר נִפָּרֵד

הוּא יָשׁוּב אֶל מְחוֹזוֹת הַזִּכָּרוֹן

אֲנִי אָקוּם בַּבֹּקֶר עִם חִיּוּךְ נָבוֹךְ

שׁוּב בָּלַעְתִּי פִּתְיוֹנוֹ שֶׁל הַחֲלוֹם.