דִּירָה לְהַשְׂכִּיר

דִּירָה לְהַשְׂכִּיר

הַדַּיָּר הַקּוֹדֵם

הָיָה דּוֹמֶה לִמְכַרְסֵם.

לֹא כָּזֶה שֶׁמַּשְׁאִיר שׁוֹבָל פֵּרוּרִים

לְפָנָיו מֵאֲחוֹרָיו אוֹ עַל בְּגָדָיו

כָּזֶה שֶׁאַפּוֹ מְחֻדָּד

שִׁנָּיו בּוֹלְטוֹת.

כָּזֶה שֶׁכְּתֵפָיו הַגְּרוּמוֹת מַגִּיעוֹת עַד אָזְנָיו

הַמְּחֻדָּדוֹת.

לְעִתִּים דִּמִּיתִי אוֹתוֹ שׁוֹאֵף אֲוִיר  

תּוֹךְ כְּדֵי קִמּוּט הָאַף 

מַרְחִיב אֶת נְחִירוֹ הַיְּמָנִי כְּמוֹ מְחִילָה.

כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת

נִדְמֶה הָיָה לִי מִזָּוִית הָעַיִן

שֶׁזָּנָב אָרֹךְ מִשְׂתָּרֵךְ אַחֲרָיו.

מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת סִבּוּב הַמַּפְתֵּחַ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל

אוֹ אֶת צִירֵי הַדֶּלֶת חוֹרְקִים בְּהִכָּנְסוֹ.

כְּאִלּוּ יָדַע לְהַשְׁחִיל עַצְמוֹ פְּנִימָה.

כְּשֶׁעָזַב לֹא אָמַר מִלָּה.

רַק קָבַע שֶׁלֶט בַּקִּיר.

דִּירָה לְהַשְׂכִּיר.