מתוך: אני אהיה רופא בניו יורק

כבר בשנים הראשונות בבית הספר לא הקשבתי בשיעורים. עם כל הרצון הטוב להצליח בלימודים ולהיות רופא כוכב בניו יורק, כפי שחלמתי, הייתי משתעמם די מהר. נהגתי להפוך את המחברת לצידה האחורי ולצייר את גיבורי הקומיקס שאהבתי. הייתי מצייר את הראשים שלהם בכל מיני זויות; הייתי מצייר את החליפות והמסיכות ואת כלי הנשק, ואפילו הייתי כותב שירים קצרים שנראה היה לי שהגיבורים מפזמים בשיאה של כל הרפתקאה: 

שירו של בטמן:

 "הִנֵּה אֲנִי, גִּבּוֹר הָעִיר וְהַלַּיִל /

 מוּכָן לִתְפֹּס כָּל לֵיצָן בְּחוּט תַּיִל. 

מְרַחֵף בַּאֲלַכְסוֹן וְדוֹהֵר בַּבֵּטְמוֹבִּיל /

אֶתְפֹּס אֶת כֻּלְּכֶם, חָזָק וּמַבְהִיל". 

שירה של אשת חיל: 

"הִנֵּה אֲנִי, גִּבּוֹרַת הָעוֹלָם וְהַכּוֹכָבִים /

מוּכָנָה לִתְפֹּס אֶת כֻּלְּכֶם, הָרָעִים. 

בְּלַאֲסוֹ, בְּמַחְשׂוֹף, בְּעֲגִילִים אֲדֻמִּים /

 הִינְכֶם כָּאן כְּלוּאִים, בְּאִי הַשֵּׁדִים"

עם השנים, לא רק שהפסקתי להקשיב, גם התחלתי להפריע. לא פעם היו מוציאים אותי מהכיתה. במשך הזמן המצב החמיר, כך שלבסוף, בערך בכיתה י', שהות במערכת החינוך היתה עבורי בלתי אפשרית. הרגשתי, שהחוויה שלי כתלמיד, ובכלל, כילד שגדל ומתפתח בחברת האנשים, הגיעה לקיצה. הגעתי לסוף הדרך. לסוף כל הדרכים. לא הבנתי, מה זה אומר? כמתבגר, לא יכולתי להבין, מהו המקום הזה, החדש והמאיים, אליו הגעתי? ומה זה אומר על העולם שאני חי בו? מה יהיה עלי ועל כל שאיפותי? מי ידאג לי? מי ייקח עלי אחריות?

מתוך הספר: "סקס בינלאומי וסיפורים אחרים" מאת איתי שקד. לקריאה ורכישה באתר של הוצאת עברית.