נור

אנחנו שכנות, גרות קיר לקיר, נעשות חברות. היא יפואית מוסלמית, היא התחתנה מאוחר כי היא לא יפה אמר לי בעל הבית שלי..

היא אם לבת ובן עדינים כנוצה ובעלה כושי, גדול הלב שחונק מאהבה. שלא מרשה לה לצאת, לא לעבוד ולא בכלל וגם כשכן מתלונן שאינה חסודה מספיק. הוא אוהב אותך ומקנא לך אני אומרת לה כשהיא בדמעות ושתינו יודעות שהיא בכלא.

אני, מעבר לקיר. היפסטירת כמו שבעל הבית אוהב לקרוא לי, אשכנזיה לא פריבילגית, חד הורית, שועלת קרבות. טוב לי, היא רואה אותי, יוצאת לעבודה שאני אוהבת רוב הזמן, מגדלת את בני ואותי בקצב שלנו כמו שרק אנחנו מחליטים. רואה חברות מגיעות עם בקבוקי אלכוהול לערב בנות ושומעת אותנו מעבר לקיר נקרעות מצחוק, חולקות סודות, מעשנות בוכות..

היא רואה אותי מחליפה מאהבים, מקבלת מתנות חיזור, אפילו רמזה ששמעה אותי גונחת ולפעמים אני חושבת עליה, זה מצחיק, איך המין שלה, האם היא בכלל גומרת האם היא יודעת מי היא ומה ואיך היא אוהבת. האם פעם גבר לחש מילות אהבה לערוותה ופתח את ליבה והאם הוא איכפת לו בכלל?

לפעמים בוערות לה העיניים משנאה אליו.

היא רואה אותי יוצאת לריצות בוקר בגוזיה ומכנסיים קצרים מדיי חופשיה מדיי אולי הכי חופשיה שהייתי בחיים והיא בקיר ליד בכלא.

אנחנו מעבירות בינינו צלחות אוכל וסודות❤️