והיית אך שמח

"שמח בחלקך!" הם טוענים כנגדי כולם,
"לא נעים לראות אותך תמיד עצוב" מעירים וממשיכים ללכת, "הנה תראה איזה יופי מחייכים פה כולם. לכולם קצת קשה. אז צייר לך חיוך באדום לוהט ושמח כבר!" 

אבל איך אפשר לשמוח?" שאלתי בכנות,
"אני כבר הכי שמח שאפשר. למרות הכאב, למרות האבדן, למרות השחיתות, למרות הגזל. שמח הכי שאני יכול". הם לא ענו, רק חייכו והלכו.

הבטתי עמוק לנשמתי והכרזתי אז בקול גדול: 
"בוחן כליות ולב הוא ישפטני כמה שמח אני. ואתם, שיודעים לצייר חיוכים כה יפים - עדיף שתחייכו מבפנים ולא רק בחלקים המצויירים".