ג'וני דפ

אין דבר כזה פירסום שלילי. כך מוכיח הנשפט המתוקשר של ג'וני דפ שטען שגרושתו הוציאה דיבתו רעה ואף זכה במשפט בזכות ערכת איפור שתאריך השקתה הוכיח שלא יתכן שהרד השתמשה בה כדי להסתיר המטומות בפניה אלא אם יש ברשותה מכונת זמן והיא אצה קדימה כמה שנים כדי לרכוש את הערכה העתידית .

דבר שאני לא שוללת כי אין מאמץ גדול מדי עבור שחקנית שמעוניינת לשמור על 'לוק' הולם.

המשפט לדעתי הוציא את דיבת שניהם רעה מה שמראה שחיים אישיים שנחשפים על אמת ,רחוקים מאד ממה שמוצג ברשתות החברתיות. מאד.

בכל מקרה, מאז ה'מספריים של אדווארד' יש לי חיבה לשחקן שהביא צבע ייחודי משלו לעולם הקולנוע. והתיישבתי לעשות מרתון סרטים בכיכובו. בינתיים צפיתי בדוני בראסקו. במה עובר על גילברט. בהתייר. בחלון סודי. באדם מת. במחזמר סוויני טוד. באד ווד, בחלום אריזונה בבני וג'ון ועוד היד נטויה. קצת מידע והרבה התרשמויות.

דוני בראסקו - דפ מככב לצד אל פאצ'ינו והתענוג כפול. פאצ'ינו בטייפ קאסט של מאפיונר מזדקן שדפ מנצל כדי לחדור לרשת הארגון אבל נוצרת סוג של חברות מוזרה ביניהם. מבוסס על סיפור אמיתי. סצנה קטנה ומופתית בסרט היא כשהבוס החדש של הארגון מביא לפאצ'ינו בהפתעה אריה אמיתי ולמתנה של ראש הארגון לא מסרבים במיוחד כשפאצ'ינו חשב שהוא מוזמן כדי להיות מחוסל. אז הם לוקחים את האריה במכונית איתם. פאצינו נכנס למזללת המבורגרים ובעצבים קלים מתוך היסוס מהול באדישות מזמין 'אההה תביא לי איזה ארבעים המבורגרים'. והם עומדים מחוץ למכונית לא ממש יודעים מה לעשות עם האריה ועם החיים שלהם ובכלל ומאכילים אותו דרך שמשת החלון אחד אחד . וזו אחת הסצנות המצחיקות שראיתי . כשאתה מוצא את עצמך במצב לא צפוי ומתחיל לאלתר בצורה הזויה עם מי שלצידך .זה יוצר חיבורים מיוחדים ובלתי נשכחים עם אותו אדם. סרט קצת ארוך אבל שווה צפייה.

ב'מה עובר על גילברט' אני חייבת לומר שהשיער שלו נראה נפלא! כתום עשיר בוהק ורך בניגוד לגוש השמנוני שהוא בדרך כלל מסתובב איתו. טוב הוא ממש צעיר שם ...והוא רגיש ובדיוק בדמות של צעיר שיש יותר מדי אחריות על כתפיו, אמא חולה שגם מתה ואח מפגר ובית שבכל רגע עומד לקרוס ובתיאום עם המערכת ההורמונלית שלו מופיעה ג'ולייט לואיס היפה אל חייו במופע של רוך ושל קבלה. אבל בינינו מי שגונב שם את ההצגה בתצוגת משחק מרגשת אמיתית שגם זיכתה אותו במועמדות לאוסקר על תפקיד המשנה זה ליאונרדו דה קפריו בפעם הראשונה שהוא מפציע בשמי הקולנוע הוא שמש יפה ובוהקת של צחוק ואהבה ופחד והכול בתיזמון מדוייק שמצביע על הכשרון המוחלט שיש לו כשחקן. שבו תראו והויכוח אם הוא רק פרצוף יפה יגיע לסופו. מבטיחה. כדאי גם כדאי לצפות. 

ב'התייר' הוא ואנג'לינה ג'ולי מנהלים רומן והוא עובר בין דמות של מורה למתמטיקה לזו של גנב שגונב מראש ארגון פשע ועשה ניתוח פנים ומחפש את הכסף ואת האהבה האמיתית. והכול מתרחש בוונציה החלומית עיר שהיא בחלקה הזייה שיושבת 'בול' על האופי של דפ.

כשרונו הוא להפוך לחוץ שהוא נמצא בו.  כשהוא בשקיעה בשדה ליד ערמות החציר עם גולייט לואיס הוא נעשה לשדה. לעץ. לאגם. לשקיעה. לבית המתפורר. וכשהוא בוונציה הוא נעשה לוונציה. התכונה הזו של זיקית היא של אדם שמנסה לברוח מתוך עורו כפי שקורה, לא אחת, לילדים שעברו התעללות נפשית בילדותם או לאנשים רגישים מאד. והבריחה הזו היא גם לאלכוהול ולסמים ודי לחכימא ברמיזא. לא חובה לצפות בסרט הזה.

ב'חלון סודי' על בסיס ספר של סטיבן קינג, הוא מגלם סופר במשבר גירושין בעל אישיות מפוצלת רצחנית. והתסריט מתקדם אל סופו הצפוי ללא מתח אמיתי למי שמכיר את הסגנון של קינג ואת המניירות של דפ. עינים בוהות, לטושות, הבעה תמימה או קפואה שמתחלפת בזעם פנימי . איך אומרים? כבר היינו בסרט הזה. נראה שהוא התמקם ב'טייפ קאסט' של מי שנמצא על הרצף מתימהוני דרך אוטיסט עד למטורף.

'שברים זו הצורה היחידה שבה אני בוטח' כתב פעם דונלד ברתולמיו . וזו בערך ההגדרה המקיפה לרוב הדמויות שדפ מגלם. אנשים משוננים עם זויות ושבורים ומכופפים מבפנים בכל מיני אופנים. גדולתו היא שהוא מגלם אותן בחן, בחמלה, בקלילות וביופי. כך שהם שבורים אבל אופטימיים. וקבילים. גם הסרט הזה לא חובה .רק אם ממש יש לכם הרבה זמן פנוי. 

ב'אדם מת', מערבון בשחור לבן הבמאי גים גארוויש ממקם אותו ומוציא ממנו את המיטב. הסרט זכה בפרסים רבים. והפך לסרט 'קאלט' שאנשים צופים בו שוב ושוב. סרט עם קאסט שחקנים מרשים, החל ברוברט מיצ'ם שהנוכחות שלו כל כך חזקה גם בגילו המופלג. דוגמה לכוח של שחקן שמאז צעירותו ב'ליל הצייד', אי אפשר להתכחש להיותו ענק. מילי אביטל המושלכת אל הבוץ, המאהבת שמביאה את היופי לכל מקום בדמות הפרחים מהנייר שהיא מכינה בניסיון נואש להביע אהבה. הבימוי הופך את הדמויות בסרט לקצה גבול ההפשטה והם יותר סמלים מאשר דמויות. ונחרטים היטב בתודעה. הסצנות כמו ציור. אחת אחת. האינדיאני ששמו אף אחד, הצעיר עם הקליע בלב שחי על זמן שאול ועוד. הטקסט בעל עומק מיוחד ונראה לי שאצפה בו מתישהו שוב, כשתנוח עלי הרוח, כי הוא נכנס לרשימת הסרטים הגדולים שלי. אבל , הצפייה בו דורשת מאמץ מסויים של ריכוז ושל סבלנות.

ומהמערבון המופשט הפילוסופי העמוק במעבר חד ל...מחזמר מטופש לצד הלנה בונהם קארטר והנה דפ שר. לא הכי טוב. אבל הם פוצחים בשירה בכל הזדמנות, בעודם הורגים את ה'סלתא ושמנא' של לונדון. הוא בתפקיד סוויני טוד הספר השטני מרחוב פליט. ומדובר באגדה אורבנית מהמאה התשע עשרה, לפיה חי בלונדון, ספר שנהג לרצוח את הלקוחות שלו על ידי הפלתם למרתף מהכיסא המיוחד שבנה לצורך זה . לפי האגדה, רקם הספר, שותפות עם בעלת מאפיה שהכינה מהלקוחות פשטידות נהדרות ומעוררות תאבון, ' זו עיר שבה אחד אוכל את השני' מצהיר הספר בפניה 'אז למה שלא נאכיל אותם האחד בשני'?

במשך שנים האכילו השניים את תושבי לונדון בפאי עשוי בשר אדם. השירים מכילים בדיחות לרוב כמו פאי רועים שעשוי מרועים ועוד. בידור קליל ודי מהנה למי שחובב בדיחות מורבידיות עם נגיעות אימה . אם לא אכפת לכם שזה מחזמר.

' אד ווד' - סרט מיוחד בשחור לבן שאמור להיות ביוגרפיה חופשית של הבמאי שזכה לתואר המפוקפק 'הבמאי הגרוע ביותר בהוליבוד'. ודפ נכנס לעורו של יוצר מקסים וחביב ששונא עימותים ומנסה לפשר בין המפיקים לשחקנים בעודו מנסה לגייס תקציבים לסרטים שלו ויוצר חברות נאמנה עם שחקן עבר בלה לוגוסי שגילם את 'דרקולה' ומעסיק אותו בסרטי האימה הגרועים שהוא מביים. בעודו עוסק בגלוי, בהוליבוד של שנות הארבעים בתחביב: לבישת בגדי נשים. הסצנה של השיחה שלו עם אורסון וולס שיצר את ה'אזרח קיין' ובה שניהם מתוודים על הקושי להיות אתה עצמך, להעביר את המהות ואת המסרים שלך, בתוך עולם של שותפים בעלי אינטרסים היא משל על הקושי להיות אינדיבידואל בעולם שדורש קונפורמיות וציות לכללים. ומי שמתעקש משלם על כך מחיר. טים ברטון ביים ובהמשך כשביים את 'המספריים של אדווארד' אמר שהשם אדווארד הוא מחווה לאד ווד. ושהוא ביים את שני הסרטים בחיבה רבה כלפי דמויות אמיתיות ולא אמיתיות שסבלו מלעג בחייהם. טים ברטון אוהב לעבוד עם דפ והתקיימו ביניהם שיתופי פעולה רבים. סרט שכדאי לצפות בו.

'חלום אריזונה' של אמיר קוסטוריציה מומלץ לחובבי הסוריאליזם והצליח לרגש בזכות התסריט והבימוי . פיי דאנוואי סוגרת מעגל עם 'ציינה טאון' שם היתה קורבן לגילוי עריות ופה היא רוצחת בעל שתוקף מינית את בתו. וכעת ביניהן, מתקיים יחס של אהבה, שנאה, האשמה ומסירות לתוכו נקלע דפ הצעיר. הסרט מדבר על הגשמת חלומות. הוא חולם להגיע לאלסקה. פיי חולמת לטוס. החלום של הבת הוא מוות. החלום של בן דודו הוא להיות שחקן מוערך. והחלום של הדוד הקומיקאי ג'רי לואיס נשכח ואבד והוא חי את החיים של מישהו אחר. זה גם סרט על התבגרות והתפכחות. ובינתיים , כמה יופי ואהבה חופש ורגשות יש בבית החווה המדברי הזה .

 אל תחמיצו גם את 'חתול לבן חתול שחור' של קוסטוריציה.

לעומת 'חלום אריזונה' שנחרט היטב בזכרון 'בני וג'ון' לוקה בפשטנות מסויימת של התסריט ושל הבימוי . סיפור האהבה שמרפאת את הנפש . אלף לא בטוחה שזה נכון לגבי חולי הנפש . ברובם. ולא לגבי בני זוגם. יותר מציאותי היה התיאור של המחיר שמשלם האח תמורת מסירותו המוחלטת לאחותו הנתונה להתקפים פסיכוטיים. פחות ריאלי גם המאבק שלו להשאירה בקהילה . בישראל שנות האלפיים, נראה אתכם מוצאים פסיכיאטרית כל כך נחמדה וזמינה, שכל הזמן עוקבת אחרי מצבה של ג'ון ומציעה מעון טיפולי חם, עוטף, מפנק. הזוי כמעט כמו הניסיון של דפ להיות באסטר קיטון הבא.