סונטה לאלו ששנתם נודדת

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שֵׁינַּתִּי

וְגֶשֶׁם אַדִּיר הִתְדַּפֵּק עַל חַלּוֹן

עֲנָפִים עֵירֻמִּים שֶׁל עֲצֵי צֶאֱלוֹן

שִׂרְטְטוּ הַטִּפּוֹת בִּצְלִיל זְכוּכִיתִי

בַּלַּיְלָה הַהוּא עַל סִפֵּי חִדָּלוֹן

נִגְּנוּ הָעֵינַיִם כְּרֶטֶט גִּתִּית

זִמְזְמוּ אֲפֵלָה בְּתוֹךְ חֹשֶׁךְ מַחְטִיא

הַיֵּאוּשׁ הִזְדַּחֵל וּפָרַץ מַנְעוּלוֹ

זוֹ אַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹן, הַשָּׁעוֹן מִשְׁתַּתֵּק

הַחֲלוֹם שֶׁאָבַד מִצְטַחֵק בִּי וְחַי

מְכַשֵּׁף, מְחַשֵּׁק, מְלַחֵשׁ, מְרַתֵּק

אָז כּוֹכָב וְיָרֵחַ צָצִים כְּאוֹרְחַי.

אֶת חוּטֵי הַשֵּׁנָה שֶׁהַגֶּשֶׁם נִתֵּק

הֵם הוֹפְכִים לְרִקְמָה, נֶהֱוִים לְאַחַי.