הומו מעפנוס

...הידוע גם בכינויו האדם השפוף, או האדם השלישי של הפליסטוקן העליון, התגלה רק בעשור הרביעי של המאה ה-21 על ידי צוות של פליאונטולוגים חלוצים שהשתמשו בשיטות מחקר פורצות דרך מבוססות סמים מנטרלי זמן. כיום שיטות אלו הן כמובן בסיסיות וקשה לדמיין את התחום בלעדיהן. אך שווה לרגע, כדי להיטיב ולהעריך את ההווה, לעצור ולדמיין בהערכה ורחמים דורות נואשים ועיוורים של חוקרים הנאלצים להשתופף על ברכיהם בחום המדבר, לנקות אבק ולחפור בידיהם כדי להרכיב פאזלים עילגים של עצמות וכלי חרס.

מכל מקום, משהצליחו אלן והוטיקר (Alan & Hottiker, 2046, "The Third Man", T-Z publications ), לצפות במישרין במושאי המחקר שלהם, התברר להם כמעט מיד קיומו של גזע אדם שלישי, שהתקיים במקביל להומו-סאפיינס ולבני דודו הניאנדרתאלים. פרטי גזע זה נטו להיות כפופי קומה ועצלים מאוד וחשו לעתים קרובות חוסר משמעות וביטחון גדולים, אי חשק כללי לחיות ונטייה לעשיית חצי עבודה, שהובילה לעתים קרובות לכישלונות טיפשיים. למעשה גילויים הביא לזמן מה לערעור מעמדו של עקרון הברירה הטבעית - איך יכלו אלה לשרוד בטבע התובעני והאכזר? אך מקץ מספר שנות תצפית נוספות החלה התעלומה להתבהר. 

אבולוציונית, האדם השפוף היה למעשה הגזע האנושי המצליח יותר מבין השלושה. רוחו השפלה והכנועה גרמה לכך שלא יתפס כאיום, ובזמן שהסאפיינסים והניאנדרטלים היו עסוקים במריבות טריטוריאליות, עסקו המעפנוסים בלשנורר מזון ומין מבוסס בדידות וחמלה אימהית מנקבות שלושת השבטים גם יחד. כך, מקץ מספר דורות הפכה הגנטיקה שלהם לנפוצה ביותר, ולמעשה כלל לא זוהתה עוד כנפרדת מזו של ההומו-סאפיינס / ניאנדרתלוס.

ואכן עד היום אנו חשים לעתים במורשת הגנטית הזו של אבותינו הכפופים מעיקה על נפשנו מבפנים ונאלצים לעתים להילחם ברגשות הקשים שירשנו. אבל אם יש דבר שההיסטוריה יכולה ללמד אותנו הוא שלעתים מה שנדמה כחלש ונפסד עשוי ברבות הימים להתגלות כקלף מנצח. אף מעפנוס מעולם לא ניצח אף סאפיינס ואף ניאנדרתל בקרב. ובכל זאת, הנה, אנחנו ילדיהם יותר מאשר ילדי כל גזע אנושי אחר מן העידן ההוא. 

אילוסטרציה