צלילים על קו המים
יש מישהו שצועד לפנייך אל קו המים. את מתקרבת בזהירות אליו כמו אנפה שאת רוצה לראות אבל לא להבהיל ויש תחינה אבל היא לא בדיוק עצובה. רק צלילים שיש בהם מן הליטוף, בחזרתיות של הגיטרה והחליל שאומרים לה: את מכירה את הסיפור המוסיקלי הזה היית פה כבר פעם במקום הזה עם הצבעים האדמדמים של השקיעה וזה מסתחרר. היא רוצה להסתובב ולעצום את עיניה והמוזיקה מעזה יותר למהר לסחוף אותה עכשיו שהיא יודעת שתשומת לבה נתונה אליה היא מפסיקה להתחנחן. היא יכולה לקחת אותה אל מחוזותיה . ציפור ממריאה מעל האגם והכנפיים שלה נפרשות לצדדים בעוז.
בצלילים עתה יש יותר תחינה אולי אפילו כאב אבל מתלטף עדיין. מספר על נערות מדבריות בנווה המדבר. חלילים קוראים אל הצאן סיפור אהבה שהתפספס. הנערה שאהב את הנער מהשבט השכן אך היתה צריכה להנשא לגבר עשיר ובעל מעמד בתור אשתו השניה וסבלה גם ממנו שרצה שתספק אותו וגם מקנאת אשתו הראשונה.
לשמע המוסיקה היא חשה כאילו היא שוב בתוך הים ויכולה להשקיע את הראש והאזניים עמוק לשמוע את אוושת הגלים מלחכת את עור התוף שלה ואוטמת את הצלילים החיצוניים . אבל היא יבשה.
צלילי היצירה נשמעים טורדניים יותר עתה, צפופים. אולי מבשרים על סכנה. האם ארע רצח מסתורי במנזר מטאורה כמו בסרט שם הוורד שהיא ראתה כשאמא הביאה אותו בוידאו. היא היתה גאה שניחשה מההתחלה מי הרוצח כי בחרה במי שהיה הכי פחות סביר.
היא מתקשה כבר לתאר את מה שהיא שומעת במוזיקה. נעימה לה נגינת החליל היא מעבירה בה תחושות, הן לא כל מתרגמות דווקא למלים- אולי לציורים או ריקוד היה יותר פשוט להביא אותן. התכוונתי רק לראות לאיפה כתיבה עם מוזיקה תוביל אותי אבל בכל זאת מסקרן אותי איך להפוך את זה לסיפור.
הנה עכשיו המוזיקה נהיית חמימה ועוטפת ומחזירה אותה למחול הראשוני. מזכירה לה את הליכת המלאכים הראשונה שלי בפסטיבל רוחני אחד. היה קשה להישאר בעיניים סגורות כאשר ידיים אלמוניות מלטפות ומנעימות ומעבירות אותי לזוג ידיים הבא אך יש את החשש שלא הכל תמים פה כל כך. כעת מתחשק לי לעלות על הגג ולצלצל היטב בפעמונים להודיע לכל הכפרים כי אני כאן חזרתי המשוגעת של הכפר אני לא יכולה להסביר למה אבל בעיני במוסיקה הזאת יש חיבוק.