אורזת

אני כורכת עדויות של החיים

בנייר עיתון 

ודוחקת אותם לתוך

ארגזי קרטון.

אני מרוקנת סיפורים ממגירות,

מורידה ממדפים

ספרים שנקראו,

תמונות מהקירות.

ולא נרעדת, לא נרגשת

עד לרגע המפגש

עם עירומם של הקירות

המקולפים בלי אף סימן 

שלנו.

ורק כשמול עיני נפקח

הרגע הבראשיתי,

נפקע לבי איתי.