התעוררות

Photo by Toa Heftiba on Unsplash / https://unsplash.com/@heftiba

Photo by Toa Heftiba on Unsplash
הוא פסע לאיטו במדרגות בסיומו של יום עבודה ארוך ומתיש וככל שרגליו נשאו אותו מעלה כך הרגיש תחושת מועקה שלא יכל להסביר לעצמו במילים, פשוט מין איכסה כזה ששטף את הבטן שלו לכיוון החזה. אבל מה קרה בעצם שכך הוא מרגיש? שאל את עצמו. שום דבר שיכל לשים עליו את האצבע, רק איזו מן תחושה עמומה כזו ללא מילים שהחלה להתגבר בחודשים האחרונים. בתחילה טפטופים קלים של חוסר נחת ועכשיו כאילו נפרץ איזה סכר בתוכו של מועקה שאיננה נותנת מנוח. אבל למה? למה זה קורה לי? היה שואל את עצמו במהלך הימים,למה אני מרגיש כפי שאני מרגיש? שאל ומצא את עצמו שוב ושוב ללא מענה. ואולי הגיע הזמן לחזור לטיפול, אולי אני צריך להעזר, חשב לעצמו בזמן שהתקדם לעבר כניסת הבית.

אבל עכשיו הזיז את המחשבות הטורדניות הצידה, פתח את הדלת והיא קיבלה את פניו כמו כל יום במאור פנים ונשקה ברפרוף על שפתיו. "היי לאלי" זה היה כינוי החיבה שנתנה לו אז כשנפגשו אז בפעם הראשונה במסיבת החוף ההיא במכמורת לפני יותר מעשרים שנה "מה שלומך? אני רואה שחזרת היום מוקדם" הביטה בו בעיני התכלת האגמיות שלה. "רק מהמבט שלך אני מבינה שהיה לך יום לא משהו, להכין לך משהו לשתות ? בדיוק סיימתי להכין ארוחת ערב אז אם אתה רעב יש מרק שעועית חם וקוסקוס בצלחת ליד המקרר"

"איזה כיף מותק " הוא אמר. כמה אהב להגיע הביתה ולמצוא שמחכה לו אוכל חם, אוכל מנחם כזה כמו שאמא שלו היתה עושה לו כשהיה ילד. ובכלל העריך כל כך את זה שהיא מחכה לו כך במסירות כזאת כשהוא חוזר אחרי כל כך הרבה שנים שהם ביחד. הזמנים השתנו והיה ברור לו שזה בכלל לא מובן מאליו שהיא תעשה את זה בשבילו. לא שהוא ציפה ממנה להכין לו אוכל כל פעם שהוא נכנס הביתה. הוא אהב שהיא עצמאית, יזמית מובילה בתחומה כמנהלת השיווק של מוזיאון תל אביב. היא הייתה פורצת דרך בתחומה ונראה שכולם אוהבים להיות בחברתה, להקשיב לתובנות שלה לגבי פילוסופיה אומנות ומסחר במאה ה-21.

וחוץ מזה, היא הייתה פשוט יפייפיה לוהטת גם בגילה, משהו בבשלות שלה יחד עם האנרגיות הבלתי נדלות שלה הפך אותה ליותר ויותר נחשקת עם השנים. אבל איכשהו נראה שאף שהייתה כל כך מוצלחת בתחומה וכל כך לוהטת העובדה הזו לא שינתה אותה מאז שהכירו. גברברי העיר יכלו להזיל ריר ולרדוף אחריה לוטשים בה עיני עגל כל היום. וגם הבוס שלה יכל להעמיס עליה אינסוף "פרוייקטים" אולי כדי להיות עוד בנוכחותה או כי פשוט הבין שישיבה עם משקיעים או פוליטיקאים לא תניב את אותם תקציבים שהמוזיאון קיבל ללא נוכחותה. אבל כל זה לא שינה לה דבר לגבי איך שהתייחסה לעצמה ולקשר ביניהם. בתוך כל זה תמיד הוא ידע שהיא הייתה שלו במלואה ובתוך כל הפרויקטים , ביקורי הגלריה ושאר ההתרחשויות ,הייתה תמיד איכשהו מוצאת זמן לקבל את פניו כשהיה חוזר הביתה באהבה גדולה כל כך, כזו שנראה היה שאינה מותנית בדבר.

"אני אקח לי קצת מהקוסקוס מותק, אני לא כל כך רעב בזמן האחרון, אולי זה החום של הקיץ ..לא יודע..כנראה שמשהו עובר עלי" אמר לה בהיסוס. "הכל בסדר לאלי?" שאלה "בזמן האחרון אתה באמת מרגיש קצת אחרת, הפסקת לשתף מה עובר עליך, אולי נשב רגע ונדבר?" היא אחזה בידו והובילה אותו לספה בסלון והוא התיישב בה בכבדות "אני לא יודע להגיד כל כך מה עובר עליי מותק, זה משהו בחודשים האחרונים ..מין תחושת מועקה כזו שאני יכול להרגיש מדי פעם במהלך היום, כאילו בלי סיבה..אפילו עכשיו כשנכנסתי הביתה פתאום הייתה לי מין התכווצות מוזרה בבטן שאני לא יכול להסביר"

"אוי מתוק" היא אמרה "עצוב לי שאתה מרגיש ככה, קרה משהו בעבודה? אני זוכרת שפעם כשהתחלף לך הבוס לקח לך זמן להתרגל, אולי משהו כזה?" כמה אהב שיכלה להקדיש לו את כל כולה כדי להקשיב לו, אבל הפעם באמת שלא ידע מה לאמר "לא נראה לי. הכל אותו דבר בעבודה , אבל יש לי איזו תחושה אני לא יכול להסביר לעצמי שגם אם הכל נראה אותו דבר ושהחיים שלי די יציבים וקבועים אז משהו משתנה, משהו שאני לא יכול להגדיר או להצביע עליו ולמרות שאני לא יכול להצביע עליו זו הבטן שלי שכאילו אומרת לי שמשהו לא בסדר..זה ממש מוזר"


"אתה יודע לאלי" היא אמרה "בדיוק בקבוצת הבודהיזם שלי דיברו על זה ששינוי בחיים מתקיים כל הזמן גם כשלא שמים לב אליו. אבל אחרי זמן מסויים יש איזשהו רגע שבו השינוי שחלחל לו לאיטו והיה סמוי הופך פתאום לגלוי והרבה פעמים אותה התגלות פתאומית היא זו הגורמת לסבל אצל אנשים"

"לסבל ?" הוא שאל "מדוע שיסבלו ?" . היא חייכה אליו בחיוך אוהב "אני לא כזאת בודהיסטית מומחית אבל המנחה שלנו אמר שרוב האנשים לא אוהבים שינוי משום שהוא גורם להם להבין שאין להם באמת שליטה על החיים שלהם והמחשבה הזאת גורמת להם לסבל גדול, אבל כל עוד השינוי היה קטן הם לא שמו לב לכך וחשבו שהם בשליטה אבל בעצם כל הזמן הכל משתנה וכשפתאום שמים לב, אז ברגע הזה הם מרגישים את הסבל. ואולי אתה מתחיל להרגיש איזה שינוי כזה ?"

למרות שלא הבין בדיוק למה התכוונה, היה משהו במה שאמרה. מאז שהכירו הוא העריך את חוכמת החיים שלה אבל בשנים האחרונות משהו קרה לה היא הפכה להיות הרבה יותר רב תחומית ,חכמה ועשירה ברעיונות ותובנות. הוא לעומת זאת, ברגעים שהיה יכול להודות בפני עצמו, נותר קצת מאחור. זה לא שלא התבגר והבשיל עם השנים אבל עדיין היו לו את הפחדים שלו ואת המעצורים שלו ואת הפאקים האלו שסחב מהילדות. ומה לעשות, אפילו עשר שנות טיפול גם אם הועילו עדיין לא שינו אותו מהיסוד, בטח לא כמו השינוי שהיא עברה בשנים האלו. ופתאום תוך כדי שחשב על כך הבין שתחושת המועקה שלו קשורה לכך לשינוי הזה שעברה. שלא שם לב לדברים הקטנים אבל עכשיו כשפתאום שם לב זה הפך להיות כל כך בולט וברגע שהבין את זה הלב שלו החל לדפוק במהירות , מאיים לפרוץ את בית החזה. ופניו כבדו לפתע והוא הוצף בעצב ללא מילים.

"לאלי מה קורה ? אני מודאגת, כבר מזמן לא ראיתי אותך ככה" הביטה בו במבט מודאג ואז לפתע חייכה בחיוך הזה שלה ושאלה בקול רך "אולי בא לך מציצה כזאת , אבל לא רגילה כמו תמיד אלא אחת כזאת מושקעת? מציצת יום הולדת? זה תמיד עוזר לך כשאתה עגמומי אפילו ביומולדת ה-40 הנוראי ההוא זה עזר לך לצאת מזה בצ'יק צאק" אמרה והחלה ללטף את ירכו בתשוקה, מתקרבת באיטיות אך בבטחה לעבר אזור חלציו.


אבל הלב שלו המשיך לדפוק במהירות. ולא רק שהצעתה , שבימים רגילים לא היה יכול לסרב לה, לא הרגיעה אותו אלא אפילו להיפך. הלב שלו המשיך לדפוק במהירות גבוהה אפילו יותר, והזין שלו לא רק שלא עמד כמו תמיד כשהייתה מציעה אלא הפך לרפוי כמעט בלתי מורגש." הוא לקח לעצמו נשימה עמוקה הזיז בעדינות את ידה מירכו ואמר "את יודעת מותק, אני מרגיש שאני צריך רגע לעצמי..אני אצא לסיבוב קצרצר סביב הבית לנשום קצת אוויר אני בטוח שזה יעזור לי להרגיש טוב יותר ואולי נוכל להמשיך כשאחזור, טוב אהובה ?" "אתה בטוח ?, היא שאלה "ככה מוותר על מציצת יומולדת?"

"כן אני בטוח "הוא אמר "אבל אני שומר לעצמי את הזכות לאחר כך אוקיי ?" הוא הכריח את עצמו לצחוק לעברה והיא צחקה בחזרה "אין בעיה, אני כאן למתי שתרצה לקבל את המתנה שלך". הוא קם בתזזיתיות הספה ויצא מהחדר שלא תראה את ידיו הרועדות והחל לפסוע הרחק הרחק מהבית., חצה את השביל בשדה מאחורי הבית והחל ללכת לכיוון החורש, שם יוכל למצוא פינה שבה אף אחד לא יוכל לשמוע אותו, כשראה שאין אף אחד בסביבה הוציא את הטלפון וחייג.


"בודהה שלוות נפש ואחזקות בע"מ במה אוכל לעזור? ענה הקול בצד השני.

"היי ..שלום" ענה בקול רועד , מבין שמה שהוא עושה עכשיו הוא הפרה ברורה של הקשר שלו ושלה ולמרות זאת החליט להמשיך "יש לי בעיה עם אשתי מיכל שאני לא יודע להסביר ..הסתובבתי עם זה כבר כמה חודשים בלי לדעת או להבין שזה קשור אליה , אבל עכשיו אני מבין שזה בעצם כן קשור אליה, וש..שאני לא אוכל להמשיך ככה ..זה בודהה שלוות נפש נכון? " נרעד לרגע, אולי טעה במספר.

"נכון" ענה הנציג. "מה שמך ?" "אייל" הוא ענה "ובכן אייל , אתה לקוח שלנו נכון? תן לי רגע להעלות את התיק שלך אצלנו ובנתיים תן לי להרגיע אותך יש לנו נסיון רב במקרים האלו ולכן אין לך ממה לחשוש. אתה לא הראשון ולא האחרון שמרגיש ככה וכמובן שהשיחה הזאת נמצאת תחת הסכם סודיות ופרטיות ,שום דבר ממה שתגיד פה ישאר בינינו, אז בוא תספר לי מה קורה בזמן האחרון כדי שאוכל לעזור לך עד שהתיק עולה"


הוא ניסה לחשוב איך לנסח את זה כך שהנציג יבין "זה התחיל בחודשים האחרונים השינוי הזה איתה..לפני זה הכל היה בסדר , אפשר להגיד שאפילו יותר מבסדר, היה מעולה ממש. באמת שאף פעם לא ציפיתי שיהיה כל כך טוב במשך כל כך הרבה השנים שלנו ביחד. אני לא טיפש ושומע סיפורים על נסיונות ליחסים פתוחים שכושלים, פוליאמוריה, רומנים בכנסים בחול, בגידות. כל זה לא קרה לנו אף פעם ואני יכול לאמר שגם לא קרה ההיפך"

"למה אתה מתכוון אייל כשאתה אומר ההיפך?" שאל הנציג . "אני מתכוון לכך שאפילו לא השתעממנו אחד מהשניה , לא קרה לי אפילו פעם אחת שהבטתי בה ואמרתי לעצמי מי זאת לעזאזל האישה הזאת שאני חי איתה? כמו שהחברים שלי מספרים לי לפעמים שהם מרגישים עם בנות זוגן" אמר ודמעות בעיניו.

"אני שומע את מה שאתה אומר אייל" ענה הנציג "אבל עדיין לא ברורה לי מה הבעיה, אמרת שמשהו קרה בחודשים האחרונים ..משהו שונה"


"כן..לא יודע זה התחיל בתחושת מועקה מדי פעם" הוא היסס לרגע אבל החליט להמשיך "אחר כך פתאום כבר לא עמד לי איתה כמו פעם, למרות שבאמת אין לי תלונות על הסקס שלנו, להיפך!" אמר בתסכול "אנחנו מגשימים ביחד כל פנטזיה שרק יכולתי לדמיין, דברים שלא העזתי לבקש פתאום הפכו למובנים מאליהם..אבל באיזשהו רגע פתאום הזין שלי סרב לשתף פעולה, פשוט התחיל לרדת לי החשק, עד שפתאום מצאתי את עצמי פחות מעוניין, פחות נלהב, פחות זמין. הייתי בטוח שהיא תיעלב אולי תעשה משהו לגבי זה , אולי אפילו תמצא לה איזה מאהב או סתם רומן מהצד כדי לגוון אבל אפילו זה לא קרה, היא המשיכה להציע לי את הפנטזיות הפרועות ביותר שיכולתי לדמיין ואני ככל שהציעה יותר כך הפסקתי לרצות עד שלאט לאט הפסיקה להתיע , כאילו התאימה את עצמה לצרכים החדשים שלי והפסיקה ליזום בכלל. היום אנחנו שוכבים רק כשאני מציע ותמיד היא מוכנה"


"אני מבין" אמר הנציג "אז אתה אומר שההתאמה הזאת של הפנטזיות המיניות מתי בערך התחילה ?"

"משהו כמו לפני שנה וחצי" הוא ענה

"והזקפות ? מתי נעלמו ?" הוא שמע אותו מקליד את התשובות

"משהו כמו לפני חצי שנה" אתה מקליד את כל זה ? הוא שאל בחשש.

"כן, אני רוצה להיות מסוגל לתת לך מענה מלא לבעייה אז לכל המידע הזה שמוצפן כמובן לשמירת פרטיותך יש משמעות לגבי מה אתה תוכל לעשות עם הסיטואציה המורכבת הזאת, אוקיי?"

"אני אוהב אותה כל כך אתה מבין ? " אייל אמר , שפתיו רועדות. הוא הרגיש עצב עמוק ובושה גם על מה שהוא מרגיש וגם על זה שהוא משתף מישהו שהוא לא מכיר ברגשות האלו, מישהו שהוא לא היא.

"בטח שאני מבין" אמר הנציג איך אפשר אחרת? "נשמע שהיו לכם יחסים טובים כל כך במשך כל כך הרבה שנים . אני מסתכל פה על התיק שלך ורואה שלא התקשרת אפילו פעם אחת להתלונן ובדרך כלל אנו מסיקים מכך שהיחסים טובים, אפילו טובים מאוד .ולמרות שאני שומע אותך נסער אני באיזשהו מקום שמח שהיו לך את חמשת השנים האחרונות ללא בעיות איתה כי קשר עמוק כזה גם אם רק לחמש שנים הוא משמעותי כל כך, עמוק כל כך , ולכן גם הכאב שלך הוא מובן כל כך"


"אנחנו ביחד כבר כמעט עשרים שנה!" אמר אייל בכעס "עשרים! לא חמש!"


"כן אייל, סליחה אני כל כך חסר רגישות, ואתה צודק לא התייחסתי בטעות לחמש עשרה השנים הראשונות שבהן חיית עם מיכל עד שנהרגה בתאונת דרכים אלא רק לחמש השנים האחרונות שבהן הפכת להיות לקוח שלנו, אני נורא מצטער שכך התייחסתי לייחסים ביניכם ומבטיח שזה לא יקרה שוב שאני אזכיר את מיכל באופן הזה"


למרות שהקיבל את התנצלותו של הנציג הוא לפתע הרגיש מחנק בגרון, כאילו גייזר של דמעות מנסה לפרוץ החוצה דרך קנה צר מדי ולכן מסרב לצאת ואמר בקול חנוק "כן, כל כך קל לשכוח את מיכל ההיא הא? אני בעצמי שכחתי. בטח שכשהמוות שלה היה כל כך טיפשי וכל כך מיותר בעידן ההוא שתאונות דרכים היו עדיין קיימות ..אבל אתה יודע מה !? אני פתאום מוצא את עצמי מתגעגע אליה כל כך.." אמר ופרץ בבכי עמוק וגרוני שחיכה לצאת כל כך הרבה זמן "אני עדיין זוכר אותה כפי שהייתה באמת, לב של זהב, אבל גם שיכלה להיות עצבנית או עייפה, לנזוף בי שאני רעב או להגיד לי להזמין וולט לשם שינוי ולא לצפות ממנה שתכין לי אוכל כמו אמא שלי. ואתה יודע מה? אני אהבתי אותה ככה , ממש ככה כמו שהיא. לא ציפיתי שהיא תמיד תהיה מושלמת, אפילו להיפך. אני אפילו זוכר איך הייתה אחרי ארוחת יום שישי הולכת לכורסא בסלון בוהה בערוץ הטיולים בעיניים עייפות. עכשיו כשאני מספר לך אני אפילו נזכר איך היא הייתה בודקת מאה פעמים שאין אף אחד בסביבה ואז הרשתה לעצמה אפילו להפליץ מדי פעם" וכשסיפר את זה דמעות וצחוק התערבבו זה בזה. כמה התגעגע אליה פתאום, לנחירות הקטנות בלילה, לזה שרטנה על השכנים מלמטה, לזה שכשהיא באמת רצתה לשכב איתו הוא הרגיש כל כך נאהב.


"אייל אתה אמיץ כל כך בגילוי הלב שלך , תודה. אני חושב שאני עכשיו מבין מה הבעיה" אמר הנציג. "לשמחתנו הבעיה הזו די שכיחה אצל לקוחותינו. לא לכולם זה מפריע כמו לך ויש כאלו שזורמים עם זה, אבל יש אחוז מסויים של לקוחות שהתקלה הזאת משבשת בשבילם הכל"

"איזו תקלה ?" שאל אייל מופתע.

"תראה, רוב הלקוחות של בודהה שלוות נפש ואחזקות בע"מ מרוצים מהמצב הזה שתיארת של התאמה מושלמת. ברגע שהם הופכים להיות לקוחות שלנו ישנה תקופת למידה קצרה בחודשיים הראשונים, מברגע שההחלפה מתחילה. אתה זוכר אולי שבחודשיים הראשונים היא שאלה אותך המון שאלות ?"


"לא " הוא ענה , הוא באמת לא זכר הרבה מהתקופה ההיא, דברים קרו כל כך מהר, בהתחלה התאונה ואחר כך הנציג שלהם שהגיע לפני הלוויה והציע לו "המשכיות ללא אבל וכאב במחיר מיוחד" ואז אחרי שהסכים היא הופיעה אחרי יומיים כאילו כלום, כמו קסם , כאילו לא באמת נעלמה מחייו. הוא זכר משהו כזה במעורפל . כאב פתאומי, ואז הפתעה ואז שמחה, ואז התרגלות ושכחה של מה שהיה, לא רצה לזכור. ובאמת עכשיו שהנציג מזכיר את החודשיים הראשונים הוא נזכר שבאמת הייתה קצת שונה יותר סקרנית קצת מפתיעה כאילו איבדה חלק מהזכרון אבל באמת שלא יחס לכך יותר מדי חשיבות אלא חשב שזו תוצאת הלוואי של התאונה.


"אני מבין שהאירוע היה טראומטי , ואנחנו בבודהה שלוות נפש ואחזקות בע"מ משפרים את תהליך ההחלפה משנה לשנה אבל מה שקרה אז בחודשיים הראשונים מרגע ההחלפה היה שנאלצנו להשלים פרטי מידע, תחושות ורגשות שלא הועברו במלואם ומרגע שהתהליך הסתיים כבר לא היה ניתן להבחין בהבדל"

אייל היה מבולבל "אבל בעצם אתה אומר לי שאין בעיה ..שמיכל היא מיכל ושם דבר לא השתנה ..אני לא מבין, אז למה היא ככה?"

הנציג המשיך "תראה זה לא ששום דבר לא השתנה, בחברת בודהה שלוות נפש ואחזקות בע"מ הגענו לתובנה פורצת דרך והבנו כי בעצם התודעה האנושית איננה ניתנת לחקירה או הסבר. למעשה ,התודעה האנושית היא כל כך לא מובנת עד כדי כך שהיא משולה לאותו חור שחור המתקיים בחלל, ישות פיזיקאלית, שהמדענים אינם יכולים לצפות בה באמצעות טלסקופ או כל מכשיר מדידה אחר ולכן בחוסר ברירה הם מסיקים על מהותו אך ורק באמצעות תצפית בתנועת הכוכבים סביבו."

אייל הרגיש את עצמו מבולבל אפילו יותר "..אני לא מבין את הקשר" הוא מלמל לעצמו . הנציג המשיך "תראה, גם התודעה שלך או שלי היא בלתי נגישה לא לאחרים ולא לנו. היא משתנה מבפנים כאשר היא שרויה בקשר עם אנשים אחרים המקיפים אותנו. ומכיון שלא ניתן לצפות בה או להבין אותה נוכל להסיק לגביה רק מתוך הקשר שלנו עם אחרים והצפיה בהם כיצד הם מגיבים אלינו ומתי. ותוך כדי כך אנחנו לא רק צופים אלא גם מתאימים את עצמנו לסביבה גם אם באופן חלקי מתוך מגבלותינו. אפשר להגיד שזה הממשק שלנו עם המציאות.

לעומת זאת התודעה של מיכל היא דומה אבל גם שונה. מרגע ההחלפה היא החלה להתאים את עצמה אליך כמו שרק היא יכולה, אבל בניגוד אלינו בני האדם אין לה מעצורים או תקלות. וככל שחלפו השנים מיכל החדשה המשיכה לגדול ולהתבגר ולהתאים עצמה אליך. זה שלא שהיא נשארה זהה לאותו הרגע של ההוא של ההחלפה אלא המשיכה לגדול ולהתפתח יחד איתך ובהתאם לתגובותיך. ומכיון שמיכל נוצרה כך שהיא מותאמת אליך ובעלת חיישנים רבים המכווננים לסימני הגוף והשפה שלך ,כך הממשק שלה התאים עצמו לממשק שלך. עכשיו היא יכולה לתת מענה מדויק לצרכים שלך, אולי כאלו שאפילו לא יכולת לנסח לה ואפילו לעצמך במילים. וזאת משום שיש לה היכולת לחוש ולצפות על בסיס למידת עבר והאירועים הקודמים בחייכם המשותפים את הדברים שתרצה ותאהב בעתיד הרבה לפני שאתה יכול לדעת עליהם. אתה מבין? מיכל החדשה מותאמת אליך באופן שאף אדם אחר לא היה מסוגל לעשות וזאת תוך כדי שמירת האישיות המקורית שלה..פחות או יותר"


"אבל אני לא יכול לסבול את זה!" אמר אייל, זה לא מיכל שאני אוהב ומכיר! אני רוצה את מיכל שלי , האמיתית, המקורית !!" צעק לטלפון בתסכול.


"אין לך מה לכעוס , נשמח לעזור לך" אמר הנציג "אבל אנחנו לא יכולים לשנות את מיכל הנוכחית להיות מה שהייתה משום שהתודעה שלה כבר מתקיימת בזכות עצמה ולא נוכל להשפיע עליה לאיזה כיוון שנרצה, כל עוד מיכל איתך היא לומדת אותך ומתאימה את עצמה אליך ואת זה לא נוכל לשנות, מה שכן אני יכול להציע לך פתרון אחר שלקוחות רבים מרוצים ממנו"


"אני אשמח לשמוע" אמר אייל "המצב הנוכחי הוא פשוט בלתי נסבל, מה אתה מציע?"

"אנחנו יכולים לעשות לה ריסט" אמר הנציג

"ריסט? למה הכוונה ריסט? שאל אייל , ליבו דופק בחוזקה.

אנחנו יכולים לעשות לה ריסט ולהחזיר אותה לרגע ההחלפה כך שכל מה שלמדה מאז ימחק ואתה תוכל להתחיל מהתחלה, והפעם אם תהיה מדויק בתגובות שלך היא תהיה יותר מותאמת למה שאתה זקוק לו עכשיו"

"זה באמת אפשרי ?" הוא שאל.

"כן יש רק בעיה אחת , יחד עם ההגדרות שלה ימחקו גם הזכרונות שלה ובעצם היא לא תזכור שום דבר ממה שקרה מהרגע שהגיעה אליך לפני חמש שנים..אתם תתחילו ממש מההתחלה ומכיון שאתה לקוח VIP אני יכול להציע את זה ללא תשלום ואפילו להחזיר אותה לרגע אחרי תקופת האימון הראשונית איתך שהיא קצת מיותרת כרגע במצבך"


"היא לא תזכור כלום ?" הוא שאל, לא מאמין למשמע אוזניו. "לא את הטיול לאיטליה? לא את מסיבת היומולדת שארגנתי לה? לא את ההליכות בים ואפילו לא את היום ההוא שנדרנו את נדר אהבתינו שוב והבטחנו זה לזאת שלא נפרד לעולם?"


"לצערי לא" ענה הנציג "אותם זכרונות וחוויות הם אלו שמשפיעים על מנגנון הלמידה וההתאמה שלה ולכן אין ברירה אלא לוותר עליהם אם אתה רוצה אותה כמו שהיתה בהתחלה. ריסט זה ריסט, אבל אני יכול להרגיע אותך, לה זה לא ישנה בכלל היא לא תזכור כלום מזה, התהליך איננו כואב ואיננו מורגש בשבילה. זה רק אתה שתצטרך להתרגל אליה שוב כמו שהייתה פעם לפני תהליך ההתאמה. אני ממליץ לך לחשוב קצת לפני שאתה מבצע את הפעולה הזאת משום רוב הלקוחות שלנו שחיים כך כמה שנים ככה במותאמות מושלמת שכזאת מתקשים לחזור אחורה, לחוסר השלמות ולחוסר הדיוק הזה, לאי ההבנות ולריבים. הם חושבים שהם מתגעגעים למשהו ההוא הישן והטוב עד שהוא קורה בפועל ואז הם מתחרטים ומתקשרים אלינו שוב כדי להחזיר את המצב לקדומותו, אבל מרגע שמחקנו את הזכרונות לא נוכל לשחזר אותם כפי שהיו כי זה משבש כבר את התפקוד הבסיסי שלה. אז אולי בכל זאת אתה רוצה לחשוב על זה ?"


מצד אחד הוא הבין את מה שאמר הנציג , באמת שהשנים האחרונות היו משהו מיוחד, פנטזיה שהתממשה, אבל הוא לא יכל להתעלם גם מחוסר הממשות וחוסר הטעם בכל זה, ובעיקר שכל זה הרגיש לא אמיתי. הוא רצה להרגיש אותה חיה כמו אז ובשביל זה היה חייב לאשר את הריסט.


"אני מוכן" אמר אייל

אוקיי אמר הנציג "אני מפעיל את ההקלטה כדי שיהיה לנו רישום משפטי של האירוע. אייל האם אתה מאשר לעשות ריסט למיכל אשתך בחמש השנים, סליחה.. בעשרים השנים האחרונות כך שתחזור למצבה ההתחלתי בעת שקיבלת אותה מחברת בודהה שלוות נפש ואחזקות בע"מ "


"כן" הוא ענה.

"והאם אתה מבין כי מצב זה אינו הפיך ולא יהיו לך תלונות ו/או תביעות כנגד חברת בודהה שלוות נפש ואחזקות בע"מ בעבור שינוי זה ?"

"אני מאשר" ענה אייל

"תודה אייל" אמר הנציג "אנחנו יכולים לעבור לשלב הבא".


"ואז ?" שאל אייל, אני חוזר הביתה והיא כמו שהיתה פעם ? מיכל הישנה והמפליצה ?" הוא צחק לעצמו יחד עם הנציג.

"לא" ענה הנציג "זה אירוע נפשי משמעותי לה ולכן כדי לשמור עליה ללא טראומת ריסט, אנחנו נחכה לרגע שהיא תלך לישון אז נתחיל את התהליך ובבוקר אחרי ריסטרט קצר ועדכון תוכנה קטנטן של מה ששיפרנו בשנים האחרונותמאז קיבלת אותה, אתה הולך לאהוב את זה. מרגע שהיא תתעורר תקבל אותה מחדש ממש כפי שהכרת אותה אז. אנחנו מאחלים לך כלקוח ותיק של בודהה שלוות נפש ואחזקות בע"מ שנים ורבות וטובות עם מיכל. וכמובן במידה ויש בעיה אנחנו פה לרשותך. " אמר וניתק.


זהו? חשב לעצמו אייל, כל כך פשוט? מפתיע איך אחרי כל השנים האלו איתה פתאום לא הרגיש דבר. להיפך, אבן נגולה מעל ליבו והוא החל לרוץ בדילוגים הביתה. תיכף יחצה את השדה ויגיע הביתה ,ינשק אותה נשיקה מרפרפת על השפתיים, יאכל משהו, ילך להתקלח ואז מציצת יומולדת אחרונה, כזו שרק ההיא יודעת לתת לפני הריסט, ואז רק אז, התעוררות.

נכתב על-ידי
סופר סתם
הדף נקרא 104 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי