את

27.9.17

את מתבלבלת בין שני מושגים, כמו ילד שמתחיל לקרוא בשפה זרה. את כבר לא זוכרת מה ההבדל בין אהבה לתשוקה. את כבר לא  יודעת. רוצה שיחבקו אותך, אבל שיניחו לך מיד אחר כן. רוצה שיקשיבו, אבל לא רוצה לספר כדי שיבינו לבד. עד שפגשת אותו היית בטוחה שכל מה שצריך לקרות כדי שתשובי ותרגישי נאהבת זה פשוט להחליט להיות כזאת ולא רק נחשקת, וזה יקרה לבד. פשוט יצנח עליך משמיים, כמו באגדות. ואז את תוכלי להירדם לידו ולהתעורר לידו, אתם תאכלו ארוחות בוקר במיטה ותחייכו יחד כל הזמן כמו בפרסומת למשחת שיניים.

אבל כשהוא אמר לך שאת לא יכולה לתכנן לכם עלילות כאילו את הטנגו הזה רק את רוקדת מבלי לקחת בחשבון שהוא רוקד בכלל וואלס, היית מופתעת. מאד. פשוט לא הבנת, או לא זכרת, או לא לקחת בחשבון - אותו. בעיניי רוחך, במשוואה הזאת רק את היית גורם, הוא היה בקושי סימן חיבור.

רק כשתיתני לו מספיק מקום ותעבירי אותו להיות גורם שווה כוח אליך במשוואה, לצידך, תצליחי לראות גם את הקשיים והאתגרים שלו. להבין את צרכיו ודחפיו ותרצי במלוא מאודך שיחייך חיוך גדול. גם כשאת לא לצידו.