"שֶׁלִּי"

כָּרִיּוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ קְרֵבוֹת אֵלַי,

מְטַיְּלוֹת לְאֹרֶךְ שִׁפּוּלֵי צַוָּארִי הֶחָשׂוּף,

מְלַטְּפוֹת עוֹרִי קִמְעָה,

נוֹשְׁכוֹת אוֹתוֹ יְתֵרָה,

מוֹתִירוֹת עָלָיו סִימָנֵי זֶהוּת בְּדוּיָה.

"זֶה לֹא מִי שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת",

לוֹחֲשׁוֹת בְּאָזְנַי סִפּוּרֵי עֲלִילוֹת,

הָעִקָּר שֶׁלֹּא אֲפַעְנֵחַ אֶת דְּמוּתְךָ שֶׁנֶּעֶלְמָה.

אַתָּה חוֹזֵר חֲלִילָהּ,

אוֹ שֶׁאֲנִי הוֹזָה?

עִם עֵינַיִם כְּבוּיוֹת

עֲדַיִן מַצְלִיחָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ,

כַּהֲוָיָתְךָ.

בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל שָׁעָה,

אַתָּה עוֹדְךָ נִמְצָא.

כָּעֵת, אַתָּה חוֹזֵר לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשְׁךָ,

לְמַלֵּא מִשְּׁאֵלָתְךָ, לְהַשְׁאִיר עָלַי חוֹתָם - 

"שֶׁלִּי",

חוֹרֵט עַל עוֹרִי 

בְּצִפָּרְנַיִם שְׁלוּפוֹת כֶּשֶׁל חַיָּה,

"הֵיכָן הָרַכּוּת?", אֲנִי תּוֹהָה.

נִקְבְּרָה אִתְּךָ.