שרה

היא יותר כבדה ממה שחשבתי שתהיה. 

בחייה, דודה שרה - הייתה אישה קטנה, קלת משקל.  יתכן שגוף חסר נשמה שוקל יותר. זה בהחלט מרגיש כך. 

כאב חד מפלח לי את יד ימין. אנסה להעביר את מה שהיה עד לא מזמן " שרה"  ליד שמאל. 

אני מסתכל לצדדיי. אחי חסר הבעה בצד אחד ושני רבנים לבושי שחורים אוחזים באלונקה מקדימה. על ראשיהם מגבעות גדולות אשר משווות להם מראה של מכשפים מימי הביניים. הם ממלמלים תפילות חרישיות שאני לא מצליח לפענח. הם יכולים בקלות לפברק מילים בסתמיות ולא אשים לב להבדל. 

את הדרך האחרונה של שרה מוביל בבטחון יחסי הרב יוסף. 
את הרב יוסף דַגנו דקות לפני הלוויה מספסל אקראי שהיה מונח בכניסה לבית העלמין. 

בדיעבד נראה, שהרב יוסף אורב למתים הבודדים כדי להתפרנס וברגע שאחד כזה נלכד ברשתו - הוא מזמן את צמד המכשפים להשלים מניין. או חצי מניין במקרה הזה. 

גשם זלעפות יורד על בית העלמין הגדול באשקלון והאדמה בוצית. הרגליים שוקעות מדי פעם והאלונקה נוטה הצידה. אני לא ממלמל תפילות לעילוי נשמתה של שרה אלא רק ייחול שלא אאבד אחיזה  וגופתה  תחליק מטה מהאלונקה. זה לא מה שחסר עכשיו.

אנחנו מתקדמים בקושי ובשלב מסוים, הרב יוסף מבקש מאיתנו בחוסר סבלנות  שנניח את האלונקה על האדמה הבוצית. הוא לא מצליח לאתר את מיקומה של חלקת הקבר המיועד.

הרב מוציא מכיסו את הטלפון הנייד ופוצח בשיחה קולנית. אני מביט על אחי ונראה שגם הוא שמח על ההפוגה הרגעית.

צמד המכשפים מתחילים לצחקק ולהשליך בוץ האחד על השני. אחד מהם מנסה להסתתר מאחורי קבר מפואר של מת בשם חיים אשר לא קִיים, כנראה, את מצוות שמו. 

היו לו נכדים ונינים למת חיים. משפחה גדולה. הוא כנראה לא נזקק לשירותי הרב יוסף האבוד. יש לי תחושה שהוא לא מודע לכמות ההשקעה בקברו. 

שם למטה, פשוט לא רואים את מה שקורה על פני השטח. הגיון פשוט. 

בשלב מסוים הרב יוסף מתעצבן על צמד המכשפים וגוער בהם. יתכן שהוא כועס על עצמו. על מהלך חייו שהוביל אותו בגיל מבוגר לקושש מטבעות מהובלת גופות בבוץ של בית העלמין באשקלון. 

יתכן שהוא פתאום מבין שזה רק עניין של זמן עד שהוא ימצא עצמו על גבי אלונקת המתים הבודדים. זה מעציב אותי. הגשם מתחזק ואנחנו ממשיכים בקושי רב אל חלקת קבר יתומה המרוחקת בקצה השני של בית העלמין.

אם דודה שרה הייתה יודעת שטורחים כל כך למענה - בטח לא היה לה נעים. 

הייתה אישה קטנה עם לב גדול שרה. לב גדול וכבד.