האנשים האפורים - פרק נוסף

"החלטתי בסוף על הדרך המסורתית" אמרתי לסאני ונעצרתי לפני האוטומט הסגול. מחקרים היסטוריים הראו שזהו הצבע שמושך את תשומת הלב הגדולה ביותר של נשים וגברים, אבל אני ידעתי שפשוט כל היתר נגמרו כבר מזמן, לפני מאות שנים רבות, יחד עם הפירות והירקות הטריים, יחד עם האהבה.

"את שם עכשיו, נכון?" היא השיבה בשאלה,

"כן. ימין או שמאל?" התלבטתי איתה,

"אבל למה?! סיפרתי לך על ג'יי וכמה טוב היה לה, זה משהו שאי אפשר להרגיש בשום דרך אחרת, סנדרה!" קולה התרומם והפך לצווחני מעט.

"אני לא אתן לאף זכר להתקרב אליי! בטח לא לשם!!" לא הבנתי איך בכלל היא חושבת על להציע לי את זה. "אני בסך הכל רוצה תינוק! לא להצטרף למחקר שלך על יחסים בינאישיים והשפעת הקירבה הפיזית על המין האנושי!"  ראיתי שכמה זוגות כנפיים נעצרו והרגשתי מבטים לא מקובלים חודרים למסך הרגשות שלי. הנמכתי את קולי: "מים פושרים, לנער דקה וזהו! אני אהיה משפחה. בדיוק כמו שהאמהות והסבתות שלנו עשו. לא רוצה להיות פורצת דרך בשום צורה. טוב לי בעדר, כמו כולן. רק תגידי ימין או שמאל, דאם איט!",

"זו טעות סנדרה, ואת תתחרטי עליה"

"את עשית את זה!" יריתי עליה ולא הכנסתי את הכרטיס לאוטומט. הזמן שחלף מאז שלחצתי על הכפתור ביטל את כל בחירותיי עד כה. ידעתי שאצטרך להתחיל שוב מחדש. לא נורא! יש פה מספיק אמפולות מהסוג שרציתי: עיניים מלוכסנות ושיער בהיר. "את נתת לו להתקרב! הורדת את המסך!" תחושת גועל אחזה בי וחששתי שאקיא את גלולת ארוחת הבוקר שלי.

"סנדרה, אני לא יכולה לתאר לך במילים איך זה להרגיש בלי המסך" היא אמרה ויכולתי לחוש בקצב עליית הדופק שלה גם בלי לראות את הנתונים מוצגים לפני על המסך שלה. "זו ההתרגשות הכי גדולה שחוויתי מאז שהשגנו את ההקלטה ההיא של נשיא הגלקסיה הראשון. וזה היה משחק ילדים לעומת איך זה להרגיש דופק של זכר צמוד לדופק שלי. סנדרה זה כל כך אחר, זה כל כך נכון!" היא לא המשיכה, יכולתי ממש לראות את לחייה סמוקות ואגלי התרגשות על מצחה, למרות המרחק הגלקטי בינינו.

"זה נראה לי מגעיל, למרות התיאורים הנלהבים שלך" אמרתי לה בשקט. "גוף אחר חשוף צמוד לשלי" לחשתי לכף ידי. "איך ידעת בכלל מה עושים??!" התרחקתי מהאוטומט.

"זה כמו לעוף בפעם הראשונה," היא הוציאה את נשק יום הדין שלה. היא ידעה כמה אני אוהבת להשוויץ בכישורי התעופה שלי.

"אני מפחדת שאתרסק" שיתפתי אותה,

"אז זהו, שאי אפשר להתרסק. פשוט ממשיכים ביחד, ובגלל ששניכם לא יודעים מה נכון ומה לא, אז זה כל כך קסום!"

"מה זאת המילה הזאת? קסום" שאלתי ובלי להרגיש כבר עליתי לגובה חצי כוכב מעל הקרקע.

"משהו שנתקלתי בו לפני שנת אור. פעם, לפני המפץ הקטן הם האמינו בכל מיני כוחות שאי אפשר היה לראות או להוכיח. קראו לזה קסם, קסמים" ,

"אני חושבת שזה קצת יותר מדי בשבילי, כל החדשנות הזאת. אני בדרך, תספרי לי על כל זה כשאגיע" סגרתי את כף ידי לאגרוף ונשארתי עם מה שסאני סיפרה. גוף אל גוף, קסם. היא בטח מקשקשת. לא האמנתי שיכול להיות משהו מענג יותר מלעוף לבד.