מותו הנורא של ח"כ שוקי גלעדי

מותו של חבר הכנסת שוקי גלעדי זעזע את המדינה כולה.

מרגע שנודע דבר האסון הוצפו אולפני הרדיו בטלפונים מעוזריהם ודובריהם של חבריו למשכן, שביקשו לספר על היכרותם איתו. 

חברי מפלגתו דיברו על האיש שיכול היה לעשות לביתו אחרי שחרורו מצה"ל בדרגת תת-אלוף, אך העדיף להמשיך ולהקדיש את חייו למען המדינה כח"כ מן השורה בספסלי האופוזיציה, אפילו לא שר בכיר או זוטר. חברי המפלגות היריבות רמזו בעדינות על האירוניה הטמונה במותו. הנה, האיש שפעל למען השלום והדו-קיום בין יהודים וערבים, נהרג מפגיעת טיל שנחת בלב תל-אביב.

אבל אלה וגם אלה היו מזועזעים. מאז הירצחו של השר רחבעם זאבי, גנדי, עשרים שנה קודם לכן, לא קרה כדבר הזה. 

על אף שניצבו משני צדי המתרס הפוליטי, ראש הממשלה השתתף במסע הלוויה של חבר הכנסת גלעדי. הוא ספד לקצין שחירף נפשו בשדות הקרב, ובסופו של דבר נהרג מטיל של חמאס שנועד להרוג אזרחים. הוא סיפר על איש המשפחה שהותיר אחריו אישה ושני ילדים – בן ובת. והוא הבטיח כי ידנו תשיג את המרצחים בני העוולה. 

מצלמות הטלוויזיה התמקדו באלמנתו של שוקי, רות גלעדי-אוחיון, בבתו תום ובבנו עילאי – שהיה לבוש במדי צה"ל ועל ראשו כומתה אדומה. הם עמדו מחובקים מעל הקבר הרענן והתייפחו חרישית.

בגלל מגבלות הצנזורה, לא פורסם המיקום המדויק של נפילת הטיל. אבל ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ כבר התפשט המידע הזה כאש בשדה קוצים.

ובערב הלוויה, בדירתה הקטנה במרכז תל-אביב, אחרי שסיימה חצי בקבוק ויסקי בניסיון להירגע, ישבה נטלי מול הטלוויזיה וצפתה בעיניים מצועפות במהדורת החדשות.

היא נזכרה שוב ושוב ברגע שבו נשמעה האזעקה.

היא נזכרה שוב ושוב איך השליכה מידה את השוט ורצה למרחב המוגן מבלי לחשוב על הגבר הכפות למתקן העינויים, לבוש חליפת עור מבריקה וראשו מכוסה בברדס שחור. 

היא נזכרה שוב ושוב בצעקות שלו, שהלכו ונחלשו: שחררי אותי, יא כלבה!

היא נזכרה שוב ושוב בפיצוץ האדיר, כאשר הטיל פגע ישירות במועדון שבו עבדה.

האם הייתה נוהגת אחרת לו ידעה שהעבד שלה הוא תת-אלוף במילואים חבר הכנסת שוקי גלעדי? 

כנראה שלא.

היא מזגה לעצמה עוד כוס ויסקי והעבירה תחנה.