החצי המלא

היא אחת שמשתדלת תמיד לראות את החלק המלא בכוס, גם אם הן אלו רק כמה טיפות בודדות. 

כזו שזוכרת תמיד שאת החלק הריק ניתן וצריך למלא שוב. 

אבל עדיין המשימה הקשה ביותר עבורה היא לבלוע את הגוש הזה בגרון שנעמד שם בעקשנות שנייה וחצי לפני שהיא פותחת את הדלת וחוזרת לבית ריק. 

ולא משנה שכבר אלפי פעמים עשתה זאת, ולא חשוב אם חזרה ממקום נחמד. יש את עצם הידיעה שהריק מחכה שם שתוקעת לה את הגוש כמו תמרור עצור לפני כביש פתוח לרווחה. 

כן היא יודעת איך לבלוע אותו, מתישה אותו במשימות היומיום השגרתיות. אבל כל כך מתגעגעת להגיע הביתה ולראות אור בצוהר המטבח וצללית טורחת שם על איזו ארוחה זוגית.