דף #6120
שולה ברנע
17 למאי 2022
·
5 דקות קריאה, 856 מילים
המורה לציור
צף ועולה בי זכרו של המורה פנחס לציור. הוא היה בעל פנים נוגות, מצח רחב, שהתאחד לקרחת גדולה, ראשו היה עטור שיער שיבה ככתר לפדחתו. חזותו הייתה כשל אומן, או הוגה דעות מהמאה התשע עשרה. פנחס היה צנום ונראה מבוייש משהו בהיכנסו לכתה, כאילו נכנס לנעליים שלא לפי מידתו. לקראת סוף השנה היו השולחנות כבר מקושקשים דיים ויום קודם אמרה לנו המחנכת בפסקנות :"מחר אתם מנקים את השולחנות, אחרת תישארו עד שאהיה מרוצה ורק אז אשחרר אתכם הביתה" שרר מתח באוויר בינינו לבין "הצד השני", המורים. על הרקע ההוא, כשמזג האוויר באותו יום היה אפרורי ועגום, נכנס פנחס לכתה. לאחר שבירך אותנו "בקר טוב, ילדים" המשיך ואמר: "היום נצייר את החוף בקיץ, כמו שהייתם רוצים למצוא עצמכם בחופש הגדול, ללא שיעורים, תוסיפו אבטיח, גלידה, מה שמתחשק לכם, העיקר, תשיגו את האווירה המתאימה" הוא סיים את נאומו הקצר, שהושמע כמו תחינה לטוב.
ממבטו של פנחס:
אמרתי לעצמי , שיותר אני לא אוכל להיות מורה אחרי מה שקרה לי הבקר על אף היותי רק בן חמישים!
נכנסתי לכתה ד' כרגיל. אלה היו חברה' בני 11 עם ניצני גיל ההתבגרות. לילה קודם לכן חשבתי, איזו עבודה לתת להם לצייר בשיעור, כזו שתקסום להם ותגרה אותם לשתף פעולה אתי כמורה. לאחר שחשבתי שנושא חופשת הקיץ וכל הכרוך בזה ימצא חן בעיניהם ,נתרגעתי בכורסה שלי לעשן סיגר אחרון לפני השינה. עוד שיתפתי את סוניה אשתי, שתהיה בריאה, בנושא, והיא כהרגלה הנהנה בראשה לאישור. מה היא כבר יודעת מה זה להיות בכתה עם ארבעים פראים ששונאים ציור? חטפתי ערב קודם די מהבת שלי, כשהערתי, לה למה לא הגיעה לבקר אותי, כשהייתי חולה במשך שבוע, וזו ענתה ברוב חוצפתה: "אני לא אוהבת , שאתה מחנך אותי, כמו שלא אהבת שאמא שלך חינכה אותך!" הבנתי שאני בדרך לאבד אתה כל קשר וללא סיבה! סתם על רקע פער דורות.. אולי? כבר עשר שנים אני סובל במקצוע שלי בבית ספר יסודי, המשמעת שלי ביחס לתלמידים בכתה הלכה והתדרדרה, היה לי קשה להודות בזה אפילו ביני לבין עצמי. לפני בניין בית הספר עמדה ניידת משטרה, כנראה, חזי שוב התפרע ונלקח לחקירה- דבר שהיה שכיח מדי פעם. בחדר המורים נודע לי, כי אומנם אחד הילדים מרח בגבינה אחת מבנות כתה ח' והיתמם, שלא עשה זאת, ועוד הכחיש, שהפיץ את תמונתה בקרב ילדי השכבה לגודל חרפתה. אמא שלה התלוננה וכך הגיעה הניידת לחקור את הנער ומעשיו. "תכשיט" כינו אותו עוד קודם לכן , אך אמו הצהירה כל העת "על גופתי תוציאו אותו מפה, הוא שייך אליכם, תתמודדו אתו ותחנכו אותו, אני מספיק סובלת ממנו בבית!" בינתיים נשמע הצלצול ונכנסנו לכתות לפי המערכת. הסנדוויץ' בילקוטי התכווץ בגלל המחברות והקלסרים הרבים, שאני סוחב אתי כל יום למקרה שאצטרך. אבל הידיעה, שאוכל בתום השעה הקרובה להתענג עליו, ניחמה אותי. שכרי היה זעום יחסית לצרכינו החודשיים על אף שמיעטנו עצמנו בהוצאות ככל שיכולנו. הזמנים נהיו קשים יותר וסוניה לא הציקה לי, אך ידעתי , שהיא מצפה ממני ליותר! החצר הייתה מלאה בילדים, שעוד התמהמהו מלהיכנס לחדרי הכתות, בשל רצונם העז להמשיך לשחק, זו ילדותם ,הזדהיתי עמם ולבי נהה אחריהם ומשובותיהם., הייתי מוכן להתחלף אתם בגיל. עוד לא הספקתי להוציא את המחברות מהתיק ולהניח על השולחן, כבר היה מין רעש של זום באוויר. רוח תוססת כבר נשבה בכתה. הרמתי את עיניי ופגע במצחי אווירון נייר, שהועף לעברי בזריזות מקפיאה. "או או" אמרתי לעצמי "זה מתחיל" מה שיגורתי.. מגיע.. פתאום קם יואב ללא אתראה ויצא את הכתה בדרך סינן לעברי: " תישאר כאן עם הרעיונות שלך, אנחנו הולכים לקחת כדור לשחק ולבלות ולא להתייבש עם הציורים שלך המפגרים" נאלמתי דום, כשכל הילדים עזבו את הכתה בזה אחר זה בלי מלים אחר מנהיגם. לאחר תזוזת הכיסאות והרעש הלא נעים נשארה רק אילנה בכתה, פרח יחיד במדבר ההוא. כנראה הזדהתה עם מצבי מרחמים. חשתי מבויש ונזעם. הרגשתי חיוור, כל הדם נעלם מפניי. התעקשתי לנהוג במידת התרבות הטבועה בי ופניתי לעברה: "אילנה, אני אשמח, שתציירי את רעיון הקיץ..."היא הייתה ילדה טובה וצייתנית, לאחר כרבע שעה סיימה את המטלה ושחררתי אותה לצאת, כדי שלא תרגיש שהיא היחידה בעונש או בכלא. באותו רגע החלטתי לפרוש מההוראה לתמיד ותכננתי לכתוב מכתב פיטורין למנהל לפני שהוא יזמן אותי! כבר הזדמזם באוזניי הנוסח שארשום: "לאחר מיצוי יכולותיי, רצונותיי וכישרוני בהוראה, הגעתי לרוויה, ואני מעדיף לפרוש בשיא"!
אילנה אילנה חזרה הביתה וספרה לאמה בשוק :"החברה' ברחו היום לפנחס המורה, זה היה נורא אכזרי, לא יכולתי לראות אותו במצבו, תאמיני לי ,אימא, שהוא ממש אדם נוח ולא הגזים בבקשות שלו כלפינו. הם סתם התעללו בו. אימא, מה יעשה לו המנהל עכשיו?" אמה של אילנה הייתה אישה שקולה, ראשית הרגיעה את בתה וחיזקה אותה:" אילנה את פעלת כמו ילדה נבונה ואחראית, גם אני הייתי פועלת כמוך, בואי אכין לך כוס מיץ תפוזים וביסקוויט ונחשוב הלאה בעניין" אך האם חשבה במקביל, שמה שקרה בעצם, שבתה הוציאה עצמה מכלל הכתה, כאשר תמכה יחידה במורה נגד דעת כולם. היא חששה , שתופלה לרעה ולא תשתייך לחברה' שידוע, שהם יכולים להתאכזר לילדים ללא רחם., כי שמעה על הילדה שמרחו אותה בגבינה. היא החליטה לפנות למחנכת, שזו תדבר אתם על התנהגותם בשיעור חינוך הקרוב ותצדד בהתנהגות בתה בעניין של פנחס. המחנכת דווחה על ידי המנהל על התנהגות הכתה. הוא האשים אותה, כי על ברכיה הם חונכו. המחנכת שהייתה פרגית צעירה בהוראה, נפגעה עד עמקי נשמתה, הן פעלה לפי הספרים שלמדה, ולא סטתה ימינה ושמאלה, היא לא הבינה, מה פסול ביציאה מהכתה, אם השיעור לא דבר אליהם. היא נקטה קו של אנטי פנחס . לדעתה, היה עליו להחליף את המשימה, כדי שתגרה אותם לצייר. הי א פסלה אותו להיות מורה שיתאים לעבוד עם גיל ההתבגרות . לו ידעה אמא של אילנה, עם איזו מחנכת היא עומדת לדבר על האירוע, הייתה חושבת פעמיים.